פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
7057/00
בפני:
כבוד
השופט מ' חשין
המ
בקש:
אהרון עוזיאל
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
תאריך
הישיבה: י"ג בתשרי התשס"א (12.10.2000)
בשם
המבקש: עו"ד רונן חליוה
עו"ד
עדי בראונר
בשם
המשיבה: עו"ד יאיר חמודות
ערר
על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה
מיום
20.8.2000 בב"ש 2875/00 שניתן על-ידי
כבוד
השופט א' רזי
החלטה
העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירת רצח, עבירה כהגדרתה בסעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז1977-. עם הגשת כתב-האישום, ולבקשת המדינה, הורה בית-המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ועל החלטה זו הערר שלפניי.
באי-כוחו של העורר טוענים לפניי כי אין ראיות לכאורה להוכחת האשמה, ולעניין זה מצביעים הם זעיר-שם זעיר-שם על ראיות וחלקי-ראיות שלטענתם מעלים "תמיהות ותהיות", כלשונם.
קראתי את המסמכים שהונחו לפניי, והגעתי לכלל מסקנה כי צדק בית-משפט קמא בקובעו כי נאספו אל תיק המשטרה ראיות המוכיחות לכאורה את המיוחס לעורר בכתב-האישום. בהחלטתו לעצור את העורר עד תום ההליכים ניתח כב' השופט רזי באורח ראוי ראיות המצויות בתיק המשטרה, ונמצא לי - כמוני כבית-המשפט המחוזי - כי יש באותן ראיות כדי להוכיח לכאורה את הנטען בכתב-האישום.
למותר לומר כי אישום ברצח מעלה חזקת מסוכנות, והשאלה אינה אלא אם ראוי הוא העורר כי יזכה בחלופת מעצר. בית-המשפט המחוזי דחה את בקשת העורר לחלופת מעצר, ועל כך מלינים לפניי באי-כוחו.
כתב-האישום מגולל סיפור עצוב של אב המבקש להגן על בתו, ילדה כבת חמש עשרה, שהלכה שולל, כמסתבר, אחרי נרקומן אשר בא איתה במגע אישות. כדברו של כתב-האישום, תקף העורר אותו חבר של בתו ודקרו בסכין כמה וכמה פעמים עד אשר נפח הלה את נשמתו. לטענת באי-כוחו, העורר חי חיים נורמטיביים, אין לו עבר פלילי, וממילא אין הוא מסוכן לזולתו. מטעם זה, כך מוסיפים הם וטוענים, אין העורר מסוכן לזולתו, אשר-על-כן יש לשחררו ממעצר. בהמשך לכך מוסיפים באי-כוח העורר ומצביעים על מצב בריאותו הקשה של מרשם, ולדבריהם, אין ביכולתו של שירות בתי הסוהר להעניק לו שירות רפואי מתאים.
אכן, מצבו של העורר אינו קל, והרי אין הוא רוצח שכיר או פושע שהוכיח עצמו בעבר כאדם מסוכן לכלל ולפרט. בה-בעת, אל נשכח כי העורר גזל (לכאורה) חייו של אדם, ומי שעושה מעשה כמעשה העורר הוכיח עצמו, לכאורה, כאדם המסוכן לזולתו. אם יימשך המשפט וילך למעלה מן המידה, אפשר יקומו טעמים ראויים לשחרורו של העורר ממעצר; אפשר, אמרתי, ואני רחוק מאמירה כי יהיה מקום לשחררו ממעצר. אולם לעת הזו, ארבעה חודשים לאחר מעצרו, אינני סבור כי ראוי אף לשקול אפשרות של שחרור ממעצר. אשר למצב בריאותו של העורר, חזקה על שירות בתי הסוהר כי יזכה אותו בטיפול ראוי, ובהתאם לצורך ולעניין יותן לעורר טיפול רפואי אף שלא על-ידי שירות בתי הסוהר.
הערר נדחה.
היום, י"ג בתשרי התשס"א (12.10.2000).
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00070570. G02