פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ 7057/97 א'
רע"א 7177/97
בפני:
כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
המערער
:
יוסף
נאסר
נגד
המשיבים
:
1.
ועד הנוצרים האורטודוכסי
2.
חאתם ג'ובראן
3.
חנא נאסר
4.
חביב נאסר
5.
סוהיל ג'ובראן
6.
באסם נאסר
7.
קהילת הנוצרים הרומים אורטודוכסים
8.
נאסר נאסר
9.
נעים נאסר
ערעור על החלטת הרשמת, השופטת א. אפעל-גבאי
בבש"פ
6638/97, מיום 19.11.97
בשם
המערער: עו"ד נ. שמואלי
בשם
המשיבים 6-1: עו"ד ו' מנסור
בשם
המשיבים 9-7: עו"ד ב' סאבא
פסק-דין
והחלטה
1. בפסק דינו מיום 9.6.97 חייב בית המשפט המחוזי
בחיפה את המערער (שהיה נתבע בת.א. חיפה 832/95), בין היתר למסור לידי המשיבים
ספרים, פנקסים, הסכמים כספים, חשבונות ומסמכים אחרים. המערער לא קיים את פסק הדין.
המשיבים עתרו לכוף על המערער את ביצוע פסק הדין במאסר או בקנס לפי פקודת בזיון בית
המשפט. המערער התגונן בטענה שהמסמכים המבוקשים נמצאים בידי הפאטריארכיה היוונית
האורטודוקסית, שהמערער שימש כשליחה, ואין בכוחו להשיגם. הטענה נדחתה. בהחלטתו מיום
1.9.97 (להלן: ההחלטה הראשונה)
נקבע כי המערער הציג עצמו כשליחה של הפאטריארכיה ואין ספק
שהוא יכול להשיג את המסמכים הדרושים; לפיכך הוא חייב לבצע את פסק הדין; אם לא
ייעשה כן תוך תקופה קצובה יקנס בסכום פלוני, ואם תחלוף תקופה ארוכה יותר יאסר עד
למילוי הצו. לאחר מכן עתר המערער לבית המשפט המחוזי בחיפה לביטול ההחלטה הראשונה.
ביום 29.10.97 נדחתה הבקשה (להלן: ההחלטה השניה). ביום 9.11.97 הגיש המערער לבית
משפט זה ערעור על
ההחלטה השניה
. בד בבד הוא עתר "לשם הזהירות"
להאריך לו את המועד להגשתו. ולחילופין להאריך לו את המועד להגשת ערעור על ההחלטה
הראשונה. הרשמת המלומדת של בית משפט זה דחתה בקשות אלה. מכאן הערעור שלפני
(בש"פ 7057/97). בד בבד עתר המערער (ברע"א 7177/97 שתינתן לו רשות לערער
על
ההחלטה השניה
. דנו ביחד בערעור ובבקשה לרשות לערער.
2. הרשמת המלומדת קבעה בהחלטתה שאין יסוד בדין
לקיומה של זכות ערעור על ההחלטה השניה, שלעניינה אך חזר המערער וטען את אשר טען
בדיון לענין ההחלטה הראשונה, לאמור, שאין ביכולתו לבצע את פסק הדין. תקנתו היתה
לערער בזכות על ההחלטה הראשונה ולא לעתור לביטולה. אך הוא החמיץ את המועד. הטעות
בבקשת ההליך כך נקבע - אינה מצדיקה הארכת המועד.
3. נראה לי שדין הערעור להידחות. ככל שהדבר
מתייחס
להחלטה הראשונה
אין עילה להתערב בהחלטת הרשמת. ככל שהדבר נוגע
להחלטה
השניה
אכן אין למערער זכות ערעור לפי סעיף 8(1) לפקודת בזיון בית המשפט, הואיל
ואין מדובר בהחלטה הכופה את המערער במאסר או בקנס בשל אי ביצוע צו של בית המשפט.
עם זאת, החלטה
הדוחה בקשה לפי הסעיף האמור או הדוחה בקשה לביטול החלטה כאמור או לשינוייה ניתנת לערעור לאחר נטילת רשות: ע"א 228/63 פ"ד יז 2541; אך המערער הגיש ערעור ולא בקשת רשות לערער ולכן לא היה מקום לקבלו מלכתחילה ובדיעבד יכול הרשם להורות על מחיקתו: ב"ש 3868/90 פ"ד מ"ה (1) 256. לפיכך יש לדחות את הערעור בבש"פ 7057/97. יש לדחות גם את הבקשה ברע"א 7177/97 כבר מן הטעם שבטיעונים בבקשה לביטול ההחלטה הראשונה לא חידש המבקש בעיקרו של דבר מאומה לעומת טיעוניו שקדמו להחלטה הראשונה והמבקש לא הניח את דעתי שקיים צידוק לתת לו רשות לערער על ההחלטה השניה.
הערעור נדחה. גם הבקשה לרשות לערער נדחית. המערער ישלם למרשיהם של כ"א מהפרקליטים שכ"ט עו"ד 10,000.- ש"ח (ס"ה 20,000.- ש"ח).
ניתן היום, ה' בשבט תשנ"ח (1.2.98).
המשנה לנשיא
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97070570.
B03