החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 7061/97 אבו ראס עפיף נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

הערר על החלטה למעצר נדחה. בית המשפט קבע כי העורר מסוכן לבני ביתו נוכח תקיפה חמורה של בתו והתנהגות אלימה קודמת הקשורה לשימוש בסמים. טענתו כי הפסיק להשתמש בסמים לא נתמכה בראיה, ומעצר בית מחוץ לבית המשפחה אינו מפחית את המסוכנות.

העובדות

העורר תקף את בתו וגרם לה חבלות ביום 28.10.97. לפי הראיות שבתיק החקירה, אירוע זה לא היה מקרה יוצא דופן בהתנהגותו האלימה כלפי בני ביתו. ההתנהגות האלימה נובעת משימוש בסמים מסוכנים לטענת המשטרה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים בשל מסוכנותו לבני ביתו
  2. 2.האם ניתן לצמצם את המסוכנות באמצעות מעצר בית שלא בבית המשפחה

הלכות

  1. 1

    מסוכנות העורר לבני ביתו ברורה על פניה בהינתן אירוע אלימות חמור והתנהגות אלימה מתמשכת

    ״התנהגותו האלימה של העורר נובעת משימוש בסמים מסוכנים״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    טענה בעלמא של המערער כי אינו משתמש עוד בסמים, שאינה נתמכת בראיה, אינה מסירה את המסוכנות ומקומה להתברר במשפט

    ״בשלב זה אין זו אלא אמירה בעלמא, שאיננה נתמכת בכל ראיה אחרת, ומקומה להתברר במשפט עצמו״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    מעצר בית שלא בבית המשפחה אינו מפחית את המסוכנות ולכן אינו חלופה מספקת

    ״ואין היא פוחתת אף אם ישהה העורר ב"מעצר בית" שלא בביתו״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • ערר
  • מסוכנות
  • מעצר בית
  • שימוש בסמים

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בירושלים

בש"פ

7061/97

בפני:

כבוד השופט א' גולדברג

ה

עורר

:

אבו ראס עפיף

נגד

המשיב

ה :

מדינת ישראל

ערר

על החלטת בית המשפט המחוזי

בנצרת

מיום 23.11.97 בת.פ. 603/97

שניתנה

על ידי כבוד השופט ממן

תאריך

הישיבה: ה' בכסלו התשנ"ח (4.12.97)

בשם

העורר: עו"ד מ. פוקרא

בשם

המשיבה: עו"ד מ. ששון

החלטה

לאחר ששמעתי את טענות באי כוח הצדדים ועיינתי בתיק החקירה, הגעתי לכלל דעה כי דין הערר להדחות.

הארוע שהיה ביום 28.10.97 בו תקף העורר את בתו וגרם לה חבלות, אינו מקרה יוצא דופן בהתנהגותו האלימה של העורר כלפי בני ביתו, אם כי החמור מבין המקרים האחרים. לדברי אשתו בהודעתה במשטרה: "אני אפילו עד התקיפה הזו הייתי מקבלת ממנו מכות צעקות וקללות".

עוד עולה מן הראיות שבתיק החקירה כי התנהגותו האלימה של העורר נובעת משימוש בסמים מסוכנים. לטענת העורר בפני אין הוא משתמש עוד בסמים, ולפיכך לא נשקפת עוד ממנו כל סכנה. אולם בשלב זה אין זו אלא אמירה בעלמא, שאיננה נתמכת בכל ראיה אחרת, ומקומה להתברר במשפט עצמו.

בנסיבות כאלה מסוכנות העורר ברורה על פניה, ואין היא פוחתת אף אם ישהה העורר ב"מעצר בית" שלא בביתו, כפי שהציע בא כוח העורר.

הערר נדחה.

ניתנה היום, ה' בכסלו התשנ"ח (4.12.97).

ש

ו פ ט

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

97070610.

D01

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1מסוכנות העורר לבני ביתו ברורה על פניה בהינתן אירוע אלימות חמור והתנהגות אלימה מתמשכת
  2. 2טענה בעלמא של המערער כי אינו משתמש עוד בסמים, שאינה נתמכת בראיה, אינה מסירה את המסוכנות ומקומה להתברר במשפט
  3. 3מעצר בית שלא בבית המשפחה אינו מפחית את המסוכנות ולכן אינו חלופה מספקת