בש"פ 7062/01 נאסר אלקסאסי נ. מדינת ישראל

1.לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בה הוחלט לקבל ערר על החלטת בית משפט השלום בב"ש 6145/01 ונקבע כי יש לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. העורר מבקש לשנות החלטה זו ולשחררו מן המעצר בכפוף לתנאים.

2.נגד העורר הוגש כתב אישום בעבירות של הפרת הוראה חוקית, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו. העובדות המיוחסות לו הן כי בתאריך 22.5.01 שוחרר על ידי בית משפט השלום בבאר שבע בתנאי מעצר בית במסגרת הליכים פליליים המתנהלים נגדו בתיק אחר. ביום 14.8.01 בשעות הצהריים הפר את מעצר הבית בכך שנמצא שוהה במוסך באיזור התעשייה של רהט. בסמוך לכך, בהבחינו באנשי משטרה שמחפשים אחריו, נמלט העורר מהמוסך, וכאשר שוטר, יוסי גואטה, פתח אחריו במרדף הוא נכנס לרכב טרנזיט במטרה לברוח עמו. השוטר הכניס את פלג גופו העליון לרכב כדי לתפוס את העורר, ואז תקף אותו העורר בבעיטה בחלק גופו העליון בניסיון להפילו מן הרכב. מעשה התקיפה נעשה כאשר השוטר תלוי על הטרנזיט תוך כדי נסיעה מהירה ופרועה. העורר נמלט בסופו של דבר מהמקום, ונעצר לאחר זמן מה בביתו.

בית משפט השלום ראה לשחרר את העורר בתנאי מעצר בית מהטעם שלדעתו לא נתמלאה דרישת קיומן של ראיות לכאורה מבחינת זיהויו של העורר כמי שנמצא במוסך, נמלט ממנו ותקף את השוטר גואטה.

בית המשפט המחוזי סטה מעמדה זו בקובעו כי נתמלאה דרישת הראיות לכאורה, ובכלל זה זיהויו של העורר כמי ששהה במוסך, נמלט מאנשי המשטרה ותקף את השוטר. משמצא כי קימות ראיות לכאורה, קבע עוד כי קיימת עילת מעצר כנגד העורר בגין הפרת תנאי ערובה שהוטלו עליו ומצא כי בנסיבות הענין אין מקום להורות על חלופת מעצר מששוב אין לתת אימון בעורר כי יקיים את תנאי השחרור שיוטלו עליו.

3.בטיעונו בערר לפני עמד ב"כ העורר פעם נוספת על הטענה כי אין בחומר הראיות אינדיקציה ברורה לזיהוי העורר כמי שנמצא במוסך, ברח ותקף את השוטר גואטה במועד הרלבנטי. לדבריו, זיהויו של העורר על ידי השוטרים על פי תמונה שהיתה ברשותם לא היתה מספקת, והיה מקום לבצע במוסך מסדר זיהוי כחוק. בלא מסדר זיהוי כאמור, אין לסמוך על זיהויו של העורר על ידי השוטר גואטה ושוטרים אחרים שהיו עמו במוסך - זיהוי שהיה מונחה על ידי התמונה. יתר על כן, לדבריו, העורר ובני משפחתו הציגו אליבי מוצק לפיו העורר נמצא בביתו בעת הארוע המיוחס לו במוסך והוא אכן נמצא בביתו כאשר יחידת שוטרים באה לעוצרו. עובדה זו אינה מתיישבת עם עדויות השוטרים על דבר המצאותו במוסך ועל כל ההתרחשות כפי שתוארה שם.

לגופו של המעצר טוען ב"כ העורר כי גם בהנחה שמעצר הבית הופר, אין בכך כדי לגרום באורח אוטומטי למעצרו, וגם עתה יש לשקול חלופת מעצר בתנאים הולמים.

ב"כ המדינה מתנגדת לשחרור העורר מהמעצר ועומדת על כך כי חומר הראיות, לרבות זיהויו של העורר, מבוסס דיו על מנת לקיים את דרישת הראיות לכאורה. כן אין מקום, לגישתה, לנקוט במקרה זה בדרך של החלת חלופת מעצר.

4.דעתי היא כי ראוי לאמץ את מסקנות בית המשפט המחוזי בהחלטתו בקובעו, ראשית, כי קיימת תשתית ראיות לכאורה התומכת בביצוע העבירות נשוא כתב האישום על ידי העורר; כן הצדק עמו בקובעו כי מתקיימת עילת מעצר, וכי בנסיבות הענין אין מקום לשחרור העורר בחלופת מעצר.

אשר לראיות לכאורה: תיק התביעה מכיל ראיות למכביר המערבות את העורר בעבירות המיוחסות לו, והמזהות אותו בבירור כמי שביצע את המעשים האמורים. בדו"ח הפעולה של השוטר יוסי גואטה מתוארת כניסת כח המשטרה למוסך, ועל כי אגב בדיקת השוטרים מספר אנשים במקום הבחין גואטה בבחור "נמוך קומה, לבוש חולצה בצבע אפור בהיר עם זיפי זקן מתחיל לרוץ לכיוון דלת צדדית במוסך". הוא מתאר כיצד כי החל לרוץ אחריו תוך צעקה כי עליו לעצור לדרישת המשטרה, והבחור לא הגיב אלא עלה לרכב הטרנזיט בנסיון להמלט. גואטה הכניס את פלג גופו העליון דרך חלון הרכב ותפס את רגליו של החשוד כדי למנוע את בריחתו. הוא מוסיף: "בשלב זה זיהיתי בוודאות כי מדובר בבחור שאת תמונתו ראיתי זמן קצר לפני כניסתי למוסך". בהמשך הוא מעיד על פגיעתו הפיסית של העורר בו ועל נסיעה פראית של הרכב תוך שהוא קופץ ממנו כדי להציל את נפשו. העורר נעצר כשעה לאחר מכן בביתו על ידי יחידת שוטרים אחרת והובא לתחנת המשטרה וזוהה שם שוב בוודאות על ידי גואטה כמי שנמלט מפניו במוסך זמן קצר קודם לכן. לעדות זו של גואטה מצטרפות עדויות נוספות של שוטרים שהיו במוסך ביחד עמו: עדות אבי יוסף, המפרט את פרטי המקרה, ומוסיף בהודעתו כי העורר זוהה בוודאות כחשוד שנמלט ברכב ותואם בוודאות לתמונה שנמצאה ברשות השוטרים לפני כניסתם למוסך; גם השוטר אלון חכים שהיה במקום זיהה בבירור את העורר כמי שתואם לדמות בתמונה שהיתה בידם, עובדת הימלטותו של העורר מהמוסך בנסיבות בהן הבחין באנשי המשטרה גם היא תורמת לזיהויו, וככלל עדויות השוטרים בדבר השתלשלות הארועים במוסך היו מפורטות, קוהרנטיות והתיישבו היטב זו עם זו. זיהויו הן על פי התמונה שהיתה בידי השוטרים והן על פי אורח התנהגותו במוסך קישרו את העורר עם מסכת הארועים שהתרחשה במוסך והדבר עולה מחומר הראיות הקיים. בנסיבות אלה, אין הכרח לערוך מסדר זיהוי גם מקום שלא היתה היכרות קודמת בין המזהים לבין החשוד, כאשר היתה נקודת מפגש בינו לבין המזהים אגב ביצוע העבירות והיתה להם שהות מספקת לקלוט את מראהו (ע"פ 339/80 עדיקה נ' מדינת ישראל , פד"י לד(4) 106, 109; ע"פ 107/51 סמדרסמן נ' היועץ המשפטי , פד"י ו' 273, 277; ע"פ 654/79 כהן נ' מדינת ישראל, פד"י לד (3) 130, 132-3); במקרה זה לפחות שלושה שוטרים זיהו את העורר במנוסתו מהמוסך, והשוטר גואטה היה בקרבה גדולה אליו אגב מרדפו אחריו ואף נוצר עימות פיסי ביניהם בעת שהחשוד ביקש להפילו מהרכב. נסיבות אלה איפשרו לשוטרים ובמיוחד לגואטה, לקלוט את דמותו של החשוד, להשוותה לתמונה שבידם, ולזהות לאחר מכן את העורר בתחנת המשטרה כמי שנמלט מהמוסך זמן לא רב קודם לכן ובכל אלה היה כדי לייתר עריכת מסדר זיהוי. לאלה מצטרפת גם התנהגותו של החשוד בבריחתו מהמוסך, המתיישבת היטב עם נסיונו שלא להיתפס על ידי המשטרה ביודעו כי הוא מפר את הוראות מעצר הבית. גם הראיות הנוגעות לנסיבות מעצרו של העורר בביתו אינן עומדות, בנתוניהן האובייקטיביות, בסתירה לעדויות השוטרים לגבי השלב הראשון של הארועים, אף כי נמצאות עדויות של קרובי משפחת העורר המציגות אליבי, אולם בהינתן קרבתם לעורר אין משקלם הלכאורי רב בהעלאת ספק של ממש לגבי גרסת השוטרים. לסיכום הדברים, נחה דעתי כי מצויות ראיות לכאורה למעורבות העורר בעבירות המיוחסות לו בתיק זה.

מתקיימות עילות מעצר בעניינו של העורר הן מחמת הפרת תנאי השחרור בערובה שהושתו עליו הן בשל חשש לשיבוש הליכי משפט והתחמקות מהליכי שפיטה נוכח נסיבות הימלטותו מהמוסך ועקב מסוכנותו הרבה נוכח פגיעתו האלימה בשוטר גואטה אגב נסיעתו הפראית של הרכב במנוסתו מהמוסך. נוכח הסיכון הברור העולה מהעורר בשים לב לארועים המתוארים, כשלכל אלה מתלווה גם רקע פלילי קודם, אין מקום להורות על חלופת מעצר, ועל העורר לשהות במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

הערר נדחה.