פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
7065/97
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
המערער
ת:
מדינת ישראל
נגד
המשיב
:
עלי מסראווה
בקשה (ראשונה) להארכת מעצר מעבר לשנה
בית-המשפט
המחוזי נצרת, ת.פ. 206/96
תאריך
הישיבה: ו' בכסלו תשנ"ח (5.12.97)
בשם
המבקשת: עו"ד יהושע למברגר
בשם
המשיב: עו"ד תאופיק אבו-אחמד
החלטה
המשיב עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בנצרת בעבירות של מעשה סדום (שלושה מקרים), תקיפה הגורמת חבלה ממשית וסחיטה באיומים. בית-משפט קמא הורה לעוצרו עד תום ההליכים, ועתה, משתמה שנת מעצר, עותרת המדינה להארכת המעצר בשלושה חודשים נוספים.
המשיב מרצה עונש מאסר בעבירת סמים, ועניינו של כתב-האישום הוא במעשים שעשה בעת מאסרו. על-פי האמור בכתב-האישום, עשה המשיב מעשי סדום בכוח בשכנו לתא, תוך כדי שהוא תוקף אותו באכזריות מרובה. אין ספק כי מעשים כגון מעשים אלה המיוחסים למשיב מקימים עילת מעצר, אף שוללים חלופת מעצר. והכל, כמובן, בהניחנו כי יש ראיות לכאורה להוכחת האשמה. ואולם השאלה העומדת לפנינו כיום אינה באשר למעצר עד תום ההליכים אלא באשר להארכת המעצר מעבר לשנת מעצר.
מסתבר כי במשך שנת המעצר היו בבית-משפט קמא שלוש ישיבות בלבד (בימים 7.5.97, 24.9.97 ו- 5.11.97), והישיבה הבאה קבועה ליום 18.2.98. פרשת התביעה נסתיימה, אמנם, אך אין לדעת בבירור אם פרשת ההגנה תסתיים ביום 18.2.98, לא-כל-שכן אם באותו יום יסיימו באי-כוח בעלי הדין את טענותיהם. המדינה מבקשת הארכת המעצר עד ליום 18.3.98, ובשים-לב למהלך הדיון עד כה, יש יסוד סביר להניח כי המשפט לא יסתיים במהלך שלושה החודשים שיבואו.
השאלה הנשאלת היא, אם נוכח כל אלה ראוי להאריך את מעצרו של המשיב כעתירת המדינה.
המשיב הוא, כאמור, אסיר המרצה כיום עונש מאסר, ועל-פי הנתונים שהובאו לידיעתי קרוב לוודאי לא ישוחרר ממאסרו עד תום שלושה חודשים שהמדינה מבקשת עליהם. עתירת המדינה פירושה הוא, איפוא - למעשה אם לא להלכה - להקנות למשיב מעמד של עציר, להבדילו ממעמד של אסיר, והנפקא מינה היא לעניין שלילת חופשות (ככל שזכאי הוא לחופשות).
שקלתי את בקשת המדינה, והגעתי לכלל מסקנה כי אם במהלך דברים רגיל ראוי היה להיעתר לה - בשים-לב למעשיו הקשים של המשיב - לא כן הוא בתיתנו דעתנו לדרך הנהלת המשפט עד-כה ולסיכוי הקלוש שהמשפט יסתיים במהלך שלושה החודשים הקרובים. נזכור-נא, אל נשכח, כי לאחר שנת-מעצר נדרשת היא המדינה לנימוקים מיוחדים להארכת המעצר. בשים לב לאשר אירע עד-כה במשפטו של המשיב, נימוקים מעין-אלה לא נמצאו לי.
אני מחליט, איפוא, לדחות את בקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב. למותר לומר כי אין בהחלטה זו כדי לאצול על מעמדו של המשיב כאסיר, והוא יזכה - או לא יזכה - בחופשות ובשאר זכויות אסיר על-פי הנוהל המקובל בשירות בתי-הסוהר.
היום, ח' בכסלו תשנ"ח, (7.12.1997).
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97070650. G01
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97070650. G01