בש"פ 7067/97 אריאל קמרליקר נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות של אינוס, סחיטה באיומים וחבלה במזיד ברכב. בית-משפט קמא (מפי השופטת רויטל יפה-כ"ץ) הורה על מעצרו עד תום ההליכים, ועל כך הערר שלפני.

בא-כוחו המלומד של העורר טען לפני כי נעדרות מן התיק ראיות לכאורה להוכחת האשמה, אך טענה זו משוללת יסוד. בהחלטה הארוכה, המפורטת והמנומקת היטב מנתחת השופטת יפה-כ"ץ את עיקרי הראיות המצויות בתיק המשטרה, ואין ספק כי אכן קמו לחובתו של העורר ראיות לכאורה להוכחת אשמתו.

אשר לעילת המעצר, אין להרבות מילים על כך כי אכן קמה ונהייתה עילה.

מוסיף עורך-דין חימי ומבקש כי אורה על חלופת-מעצר. לטענתו אין נשקפת כל סכנה מן העורר אם אורה על חלופת-מעצר, ולדבריו ראוי כי אורה על כך. אינני מסכים לטענה. עברו של העורר רצוף בעבירות אלימות - מהן עבירות אלימות קשות - וככל שעולה מקריאת הראיות נהג הוא לתקוף את המתלוננת בעבר עד שנאלצה לברוח מפניו למעון של נשים מוכות. יתר-על-כן: העורר אף איים על המתלוננת כי יהרוג אותה אם תספר על המעשים שביצע בגופה, ולנוכח אופיו האלים יש חשש של-אמת כי יקיים את איומו.

אני מחליט לדחות את הערר.

היום, ו' בכסלו תשנ"ח (5.12.1997).

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

97070670. G01