בש"פ 7080/07 חוסני אבו טאלב נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו.

1.

העורר (יליד 1955) עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעבירות של חטיפה, כליאת שוא, תקיפה בצוותא בנסיבות מחמירות, שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה. יחד עמו מואשם בכתב האישום גם בנו. על פי הנטען, בליל 17.7.07 לקח המתלונן מרשות העורר ובנו מכונית מרצדס ששרר ביניהם סכסוך לגבי הבעלות עליה.

שלוש שעות לאחר מכן, ב-04:30, הגיעו העורר ובנו לביתו של המתלונן. הבן עלה לדירתו ודרש ממנו לרדת למטה, שם המתין לו העורר כשהוא מנופף מולו בסכין ודורש ממנו, תוך שהוא אוחז בידו, להכנס למכונית ולהובילם למקום שבו החנה את המרצדס. בדרך המשיך העורר לאיים על המתלונן, וזה הובילם למקום בו החנה את המרצדס.

העורר לא שיחרר את המתלונן, הסיעו לדירתו, נעל בעדו את הדלת ושם, בנוכחות בנו ובסיועו, תקף את המתלונן באגרופים ובבעיטות. בשלב מסויים יצא העורר את הדירה והמתלונן הצליח להמלט בעד חלון קטן שבסלון.

למחרת היום, בשעות הבוקר, התקשר העורר שלוש-ארבע פעמים לאשת המתלונן, ודרש ממנה כי המתלונן יימנע מלערב את המשטרה באירועים הנ"ל.

2.

המדינה ביקשה לעצור את העורר ואת בנו עד לתום ההליכים. ביום 13.8.07 החליט בית המשפט קמא (כבוד השופט ז' כספי) כי ניתן יהיה לשחרר את בנו של העורר לחלופת מעצר, וקבע מועד לדיון נוסף לבחינת החלופה שתובא בפניו.

אשר לעורר, מצא בית המשפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו, וזאת בהודעות המתלונן, בממצאים מזירת האירוע (דירת העורר) והודעת מאבטח בתחנת הרכבת הסמוכה אליה נמלט המתלונן מפני העורר ובנו. כך גם לגבי עבירות השיבוש וההדחה המיוחסות לו. מתוך אלה קמו עילות המעצר בעניינו.

בית המשפט קמא הוסיף וקבע, כי "...על פי התנהגותו הבוטה והקשה (של העורר – י"א) במהלך האירועים המיוחסים לו ועל רקע עברו הפלילי העשיר, יחסית, אינני סבור כי ניתן להפקיע את המסוכנות הצפויה ממנו אלא באמצעות המעצר עצמו. אני סבור כי שום חלופת מעצר לא תסכון עתה, במיוחד כאשר לאירוע החריף של האלימות מתלווה גם מעשה שיש בו רצון של שיבוש והדחה".

3.

בהודעת הערר שבפני ובטיעוניו על פה טוען הסניגור כי אכן קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר, אולם לא בעוצמה המצדיקה מעצרו עד תום ההליכים. עוד טוען הוא לעניין זה, כי ממצאי הראיות לכאורה שהסיק בית המשפט קמא חורגים בהיקפם הן מהמיוחס לעורר בכתב האישום והן מהמפורט באותם חומרי חקירה.

לחילופין, טוען הסניגור, כי מן הדין היה שבית המשפט קמא יבחן בראשונה היתכנותן של חלופות מעצר בעניינו של העורר ולא ידחה על הסף, ומבלי בחינה לגופם של דברים, את עצם האפשרות להשגת מטרות המעצר בדרך של חלופה.

4.

עיינתי בחומר החקירה, בהודעות המתלונן העורר ובנו, בהודעת מאבטח התחנה (אליה נמלט המתלונן מפני העורר) ובחומרי חקירה נוספים. לאחר זאת, תמים דעים אני עם מסקנת בית המשפט קמא, כי הדברים עולים כדי ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר בשני האישומים שבכתב האישום. ההחלטה קמא מפרטת אחת לאחת את הראיות הלכאוריות. מסקנותיה, הן לעניין אותן ראיות כשלעצמן והן לעניין הצברן יחדיו – מתבקשות בעליל מתוך חומר החקירה.

כך גם לעניין עילת המעצר שקמה נגד העורר. הן מתוך המסוכנות הנודעת ממנו בשל האישומים המיוחסים לו – המוכחים לכאורה – והן מתוך ניסיון ההדחה הבא לידי ביטוי בשיחותיו הטלפוניות עם אשת המתלונן שעות ספורות לאחר תום האירוע האלים.

5.

אולם, שלא כדעתו של השופט קמא, סבור אני כי עניינו של העורר אינו נמנה על אותם המקרים בהם תידחה על הסף עצם האפשרות להיתכנותה של חלופת מעצר. אכן, חלקו הלכאורי של העורר במעשי האלימות היה משמעותי יותר מזה של בנו, אולם לא ברמה המצדיקה אבחנת סף כה חדה ביניהם לעניין עצם היתכנותה של חלופת מעצר בעניינו של העורר.

אינני בא לחוות עמדה בשלב זה בדבר טיב חלופת המעצר שתסכון – אם בכלל – לעורר. אולם, איני מוצא כי עניינו של העורר נמנה על אותם מקרים בהם יידחה הכלל, ולפיו בטרם יורה בית המשפט על מעצר עד תום ההליכים יאפשר לנאשם לטעון בפניו להיתכנותה של חלופת מעצר.

6.

אשר על כן, אני מחליט לקבל את הערר במובן זה שהדיון יוחזר לבית המשפט קמא, וזאת כדי לאפשר לעורר להביא בפניו הצעה לחלופת מעצר.

בית המשפט קמא יבחן חלופה שכזו, אם תוצע, ויקבע אם יש בה כדי להשיג את מטרת המעצר בעניינו של העורר ולהפיג את מסוכנותו, וכן ישקול אם יש מקום להורות על עריכת תסקיר מעצר בטרם מתן החלטתו.

להסרת ספק – אני שב ומבהיר, כי אין בהחלטתי זו משום הבעת עמדה כלשהי לעניין טיבה של חלופה זו או אחרת, או לעצם היתכנותה, והדברים יישקלו מעיקרא ומלכתחילה על ידי בית המשפט קמא.

7.

העורר ישאר במעצרו כל עוד לא תינתן החלטה אחרת בבית המשפט המחוזי.