בש"פ 7080/08 ויטלי טבצ'ניק נ. מדינת ישראל

הערר שלפניי מופנה כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט ז' כספי ) מיום 29.7.2008, בה נדחה עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום בנתניה, אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

1.

נגד העורר הוגש לבית משפט השלום בנתניה כתב אישום המייחס לו שישה אישומים בעבירות סמים. לפי האישום הראשון מיוחסת לעורר עבירה של סחר בסם מסוכן לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה ). לפי חמשת האישומים הנוספים מיוחסת לעורר עבירה של סחר בסם מסוכן בצוותא לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודה ולפי סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז‑1977 (להלן: חוק העונשין ). לפי האישום השלישי מיוחסת לעורר, נוסף על עבירת הסחר הנזכרת, גם עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) לפקודה, ועבירה של החזקת כלים לפי סעיף 10(1) לפקודה. על פי כתב האישום, הפעילה המשטרה סוכן משטרתי סמוי החל מחודש ספטמבר 2007 ועד חודש מאי 2008 כדי לבצע עסקאות סם יקרות עם גורמים שונים שנחשדו על ידיה כעוסקים בסחר בסם. במסגרת פעילותו, פנה הסוכן המשטרתי לעורר פעמים אחדות, וביקש לרכוש ממנו סם מסוג חשיש. לפי ששת האישומים שבכתב האישום, העורר נענה לפניותיו של הסוכן ומכר לו סם מסוג חשיש בהזדמנויות שונות. בחמישה מתוך ששת האישומים נטען בכתב האישום, כי העורר סחר בסם בצוותא עם אחרים, וסיפק אותו לסוכן תמורת סכומי כסף גדולים.

2.

עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה לבית משפט השלום בנתניה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בדיון שהתקיים בפני בית משפט השלום לא הייתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה נגד העורר. כמו כן, נקבע, כי בעניינו של העורר לא נסתרה חזקת המסוכנות שמקימות העבירות נשוא כתב האישום. לפיכך, הורה בית משפט השלום ביום 16.6.2008 על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, תוך שהתיר לו להגיש בקשה לעיון חוזר עם קבלת תסקיר שירות המבחן, שהגשתו התעכבה בגין עיצומים בשירות המבחן. בהחלטתו השנייה מיום 20.7.2008 התייחס בית משפט השלום לתסקיר מיום 8.7.2008 (להלן:

התסקיר ). בתסקיר המליץ שירות המבחן לשחרר את העורר לחלופת מעצר בהשגחת הוריו בביתם, בתנאי מעצר בית מלא עם פיקוח אלקטרוני. אולם בית משפט השלום בחר שלא לאמץ את ההמלצה האמורה. בהחלטתו קבע, כי נוכח מעורבותו של העורר במספר משמעותי של עסקאות, נוכח כמויות הסם הבולטות והסכום הכולל הניכר שהרוויח במהלכן של עסקאות אלה, וכן נוכח השילוב לכאורה של הסחר בסם עם השימוש בו, יש ללמוד על קיומה של מסוכנות מוגברת מצדו של העורר. לפיכך, דחה בית משפט השלום את בקשתו של העורר לעיון חוזר, ודחה את בקשתו לשחרורו ממעצר. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי מרכז.

בהחלטתו מיום 29.7.2008 דחה בית המשפט המחוזי את עררו של העורר, וקבע כי על העורר להישאר במעצרו עד תום ההליכים. בהחלטתו עמד בית המשפט המחוזי על חומרתן של העבירות המיוחסות לעורר. על רקע חומרה זו, וכן בהתחשב בכמויות הסם, בסכומי הכסף ובעובדה שהסחר נמשך לכאורה במהלך תקופה של מספר חודשים, קבע בית המשפט המחוזי, כי חרף נסיבותיו האישיות של העורר – היותו צעיר, בן למשפחה נורמטיבית שעברו נקי – אין הצדקה לשחרורו מהמעצר. בהחלטתו הבהיר, כי נוכח האיזון שערך בין נסיבותיו האישיות של העורר, אשר עמדו ביסודה של המלצת שירות המבחן, לבין האינטרס הציבורי, מצא כי אין לקבל את המלצת שירות המבחן. לפיכך, כאמור, דחה בית המשפט המחוזי את עררו של העורר, וקבע כי עליו להישאר במעצר עד תום ההליכים. על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

3.

לטענת העורר, אין הצדקה להמשך מעצרו, ונסיבות עניינו מצדיקות לשחררו לחלופת מעצר בבית הוריו אפילו בתנאים מכבידים. ראשית , טען בא-כוח העורר, כי מידת המעורבות המיוחסת לעורר בפרשת הסחר בסמים הינה מופרזת. לטענתו, פעולותיו של העורר היו על התפר שבין סחר לבין תיווך, ולא היוו פעולות סחר מובהקות. בא-כוח העורר הדגיש, כי העורר מואשם בעבירות של סחר בצוותא. לטענתו, האחרים שעמם בוצעו לכאורה עבירות הסחר היו מעורים יותר מהעורר ברשת הסחר בסמים שנחשפה בפרשה דנן. לשיטתו, האחרים הם שהשיגו את הסמים, ואילו העורר סיפק את הסמים לקונים, ובכללם לסוכן המשטרתי. שנית , בהמשך לטענה זו, העלה בא-כוח העורר טענה נוספת בדבר הפליה בין העורר לבין מעורבים אחרים שנעצרו בעקבות הפעלתו של אותו סוכן, וקשורים לכאורה לאותה רשת של סחר בסמים. לפי הטענה, רבים מהעצורים האחרים בפרשה שוחררו לחלופה של מעצר בית, וזאת אף על פי שמעורבותם גדולה ממעורבותו של העורר. שלישית , טען בא-כוח העורר, כי היה על בית המשפט לאמץ את המלצת שירות המבחן לשחרר את העורר למעצר בית, שכן לא היה טעם לסטות מהמלצה זו. בא-כוח העורר הטעים את נסיבותיו האישיות של העורר, כפי שצוינו בתסקיר – היותו של העורר צעיר בן 24, נעדר עבר פלילי ובן למשפחה נורמטיבית. הוא אף הדגיש, כי העורר הודה בעבירות המיוחסות לו והביע חרטה על מעשיו. לשיטתו, כל הנסיבות הנזכרות תומכות בשחרורו של העורר לחלופת מעצר.

מנגד, טענה באת-כוח המדינה, כי יש לדחות את הערר ולהותיר את העורר במעצר עד תום ההליכים נגדו. בהתייחסותה לפרשה, הבהירה באת-כוח המדינה, כי בחקירת הפרשה נתפסו למעלה משלושים מעורבים, שכולם קשורים לאותה רשת של סחר בסמים, וחלקם נעצרו. ביחס למעורבותו של העורר, הסבירה באת-כוח המדינה מהן אמות המידה לפיהן דורגה מידת המעורבות של העצורים הרבים בפרשה. לדבריה, בבקשות המעצר הבחינה המדינה ביניהם על פי מידת מעורבותו של כל אחד מהם לפי כמות הסם שבו סחר, מספר העסקאות שביצע ומיקומו בהיררכיה הפנימית של רשת הסחר. לטענתה, לכל אחד מהמעורבים האחרים היקף מעורבות שונה ונסיבות אישיות שונות. ביחס לעורר, טענה באת-כוח המדינה, כי מעורבותו רבה ומשמעותית. היא ביססה את טענתה על כמות הסם הגדולה שבה סחר לכאורה העורר וכן על כך שיוחסו לו שש עסקאות בכתב האישום במשך תקופה של מספר חודשים. לעניין זה הדגישה באת-כוח המדינה, כי העורר הודה בעבירות הסחר וכן בשימוש שלו בסם שהופרש לו מהקונים. עוד הוסיפה, כי העורר הודה בחקירתו כי הוא מנהל יומן שבו רשומים כל החובות של לקוחותיו . בכל אלה יש, לדעתה, כדי ללמד על מידת מעורבות משמעותית של העורר בפרשה. אשר לתסקיר – טענה באת-כוח המדינה, כי התסקיר לוקה בחסרונות שמפחיתים ממשקלו. לטענתה, חסרונות אלה מתבטאים, למשל, בכך שבתסקיר אין כל התייחסות לעבירות המיוחסו ת לעורר, שבהן כאמור הודה. עוד טענה, כי ההמלצה שבתסקיר מבוססת על ההערכה כי אין חשש להישנותן של העבירות, אולם אין בו התייחסות שלמה לכל השיקולים הרלוונטיים האחרים.

4.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שלפניי, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להידחות. כעולה מכתב האישום, שהעורר הודה בחקירה בעבירות המפורטות בו, מידת המעורבות של העורר בפרשת הסחר הינה משמעותית. ראשית, קיימות ראיות לכאורה לפיהן ערך העורר לפחות שש עסקאות של סחר בסמים. שנית, כמויות הסמים שבהן סחר לכאורה העורר הינן משמעותיות. לפי קביעתו של בית משפט השלום,

קיימות ראיות לכאורה לסחר בחשיש במשקל כולל של למעלה משני ק"ג, שניתנו בעבורו סכומים בשיעור כולל של כ-20,000 ש"ח במהלך התקופה שבין נובמבר 2007 ועד אפריל 2008. נוכח כל אלה, ונוכח תיאור פעולותיו של העורר כפי שמפורטות בכתב האישום, היינו, קשריו ופגישותיו עם האחרים, שהעבירו לו לכאורה את הסמים, ברי כי העורר מעורה ונגיש במידה רבה למקורות של הסחר בסם. מטעמים אלה יש לדחות אף את טענת ההפליה שהעלה העורר. כאמור לעיל, מידת מעורבותו של העורר בפרשה הייתה לכאורה רבה. לטענת המדינה מעורבים ששוחררו היו כאלה שמידת מעורבותם הייתה שונה או מספר העסקאות שעשו היה שונה.

אשר לתסקיר המעצר בעניינו של העורר – אכן, שירות המבחן המליץ על שחרורו של העורר לחלופה של מעצר בית בתנאים מגבילים. עם זאת, חרף המשקל שיש להעניק לתסקיר שירות המבחן, אין הוא מחייב את בית המשפט, אלא מסייע לו במלאכת האיזון ובהשלמת התמונה ביחס לנסיבותיו האישיות של הנאשם. אכן, העורר הינו צעיר, עברו נקי והוא בן למשפחה נורמטיבית. נסיבות אלה מהוות שיקול חשוב בגדר השיקולים למעצרו. עם זאת, מנגד, קיימת בעניינו של העורר מסוכנות מוגברת נוכח מידת מעורבותו בפרשה, עליה עמדתי לעיל, ונוכח אופיין של העבירות המיוחסות לו. לפיכך, אין בנסיבותיו האישיות כדי להכריע את הכף לטובת חלופת מעצר, שכן בחלופת מעצר אין כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר. לפיכך, יישאר העורר במעצר עד תום ההליכים נגדו.

הערר נדחה.