בש"פ 7086/07 מדינת ישראל נ. מהדי אלטורי

1.

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1). משפטו טרם הסתיים. כתב האישום נגדו הוגש ביום 4.12.06. והוא נעצר עד תום ההליכים. בפני בקשת המדינה להורות על הארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 ( להלן: חוק המעצרים ).

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 18.4.05 תקף המשיב את המתלונן, במקום עבודתו במאפיה בלקייה, בגרזן שהחזיק בידו, תוך שהוא הולם בו פעם אחר פעם בראשו של המתלונן, בחזהו וברגליו. המתלונן הובהל שותת דם לבית החולים ואושפז שלושה שבועות לאיחוי הקרעים השברים והפגיעות הקשות הנוספות שנפגע בראשו, בחזהו וברגליו. עוד נטען, כי הרקע לתקיפה הקשה הנ"ל היה בטרוניית המשיב למתלונן, כי האחרון גרם לפיטוריו מעבודתו באותה המאפיה.

כתב האישום הוגש נגד המשיב כעשרים חודשים לאחר האירוע הנטען, שכן מיד לאחר אותה התקיפה נמלט המשיב מהמקום והסתתר מפני המשטרה המחפשת אחריו, עד שאותר סמוך למועד הגשת כתב האישום, בדצמבר 2006.

2.

במשפטו של המשיב התקיימו עד כה שתי ישיבות הוכחות. אולם, עדותו של עד התביעה העיקרי – הלא הוא המתלונן – טרם נשמעה. הסיבה לכך הינה בהיות המתלונן תושב דהריה שברש"פ, אשר זימונו לבית המשפט מצריך פעולת תיאום של הממונה על העזרה המשפטית במשרד המשפטים עם הרשויות הנוספות הנדרשות לכך בשטחי הרש"פ. פעולות אלה לא צלחו בישיבות ההוכחות הקודמות. ישיבת ההוכחות הבאה קבועה ליום 17.10.07, ובמהלך הדיון בבקשה הודיע בא כוח המדינה כי נעשות כל הפעולות הנדרשות לוודא התייצבות המתלונן למתן עדות באותה הישיבה.

3.

סניגורו של המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, התמשכות ההליכים תוך המתנה כה רבה להתיצבות עד התביעה העיקרי, אינה יכולה להיות לרועץ למשיב ולהותרתו במעצר תקופה כה ארוכה. עתה, משעומדים להסתיים תשעה חודשי מעצר – ועד התביעה אינו נראה באופק – מן הדין הוא להטות הרף לעבר אינטרס החפות של המשיב וזכותו לחירות.

עוד הודיע הסניגור, כי בינתיים הגיש בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי, ובה הציע חלופת מעצר בבית קרוב משפחה של המשיב בכפר קאסם.

4.

אכן, אילו היו מתנהלים הדברים כסידרם, ניתן היה לסיים פרשת התביעה בישיבת ההוכחות האחרונה מיום 12.7.07. זאת, הואיל והמכשול היחידי העומד בפני סיומה הינו באי הבאת המתלונן לעדות עד כה. ברור כי מחדל זה לא ניתן לזוקפו לחובת המשיב. עם זאת, היותו של עד התביעה (המתלונן) תושב הרש"פ, מחוץ לתחום השליטה והזימון של המבקשת, יוצר קושי אובייקטיבי הדורש היערכות והתארגנות מבעוד זמן.

אל מול עניין זה עלינו לשקול את הנסיבות הפרטניות הנדרשות לבקשה זו בעניינו של המשיב. ראשית, המעשים והאישום המיוחסים לו – והמוכחים לכאורה – מעידים על רמת מסוכנות קשה ואלימה ביותר הנשקפת ממנו. המדובר, כאמור, במי שהסתער על המתלונן והיכה בראשו ובגופו שוב ושוב בגרזן, תוך גרימת חבלות קשות ביותר. מסוכנות זו עומדת בעינה עתה, כביום שבו נקבעה בהחלטת המעצר עד תום ההליכים.

שנית, המשיב נמלט מזירת ביצוע העבירה מיד לאחר ביצועה, תוך שהוא מותיר במקום את המתלונן כשהוא שותת דם. מאז, ומשך כעשרים חודשים, הוא נמלט והסתתר מהמשטרה שחיפשה אחריו כל אותה העת, ולא אותר אלא בחלוף כל אותם החודשים.

שילובם של שני אלה – מסוכנותו והימלטותו מאימת הדין – מטים בנסיבות העניין את הרף לעבר הותרתו במעצר.

5.

לאור זאת, החלטתי להעתר לבקשת המדינה, ואני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 4.9.07 או עד למתן פסק דין בת"פ 8343/06 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע – לפי המוקדם מביניהם.