בש"פ 7096/00 מדינת ישראל נ. חסיין עיאדה

המשיב עומד לדין, בצוותא-חדא עם שישה אחרים, לפני בית-המשפט המחוזי בחיפה בשנים-עשר אישומים שעניינם קשר לפשע, כליאת-שווא, שוד בנסיבות מחמירות, מסחר בחלקי רכוש גנוב ועוד. עם הגשת כתב-האישום הורה בית-המשפט על מעצרו עד תום ההליכים.

משעברו תשעה חודשים והמשיב במעצר, הורה בית-המשפט העליון לבקשת המדינה על הרחבת המעצר בתשעים ימים נוספים. משחלפו-עברו תשעים ימים אלה, הוסיף והורה בית המשפט, לבקשת המדינה, על הרחבת המעצר בעוד תשעים ימים. כך היה אף לאחר תום תקופת הארכה שניה זו, שבית-המשפט האריך את מעצרו של המשיב בעוד תשעים ימים. אלא שזו הפעם הוסיף בית-המשפט וקבע כי "שוב לא תישמע בקשה להארכה נוספת של המעצר, אלא אם כן ניתן יהיה להצביע על טעם חריג ויוצא דופן בהקשר זה."

הנחיית בית-המשפט העליון חזקה על המדינה, ומשלא נסתיים המשפט לקראת תום התקופה השלישית, לא ביקשה התביעה להרחיב את מעצרו של המשיב. כך שוחרר המשיב ממעצרו ביום 22.1.99 בתנאי "מעצר בית מלא בבית אמו" (כלשון ההחלטה). בית-המשפט ציין בהחלטתו את המובן מאליו, דהיינו, כי "כל הפרה של תנאי מעצר הבית על ידי המבקש תביא למעצרו המיידי והבאתו בפני שופט".

המשיב לא עמד בתנאי השחרור ממעצר, וביום 10.6.2000 נעלם מבית אמו. המשיב הוכרז עבריין נמלט, וכמה וכמה פעמים, משנתקלו בו שוטרים, סירב להוראתם לעצור ונמלט מן המקום. רק ביום 7.7.2000 הסגיר עצמו המשיב למשטרה, ומששוחרר בטעות, כמה ימים לאחר מכן, שוב לא עלה בידי המשטרה לאתרו אלא לאחר זמן.

משראתה כך, הגישה המדינה בקשה לבית-המשפט העליון כי יורה לעצור את המשיב לתשעים ימים נוספים (החל ביום 11.7.2000). בית-המשפט נעתר לבקשה, ובהזכירו את אמירת בית-המשפט בהרחבת המעצר השלישית כי לא תישמע בקשה נוספת להרחבת המעצר "אלא אם כן ניתן יהיה להצביע על טעם חריג ויוצא דופן בהקשר זה", הוסיף בית-המשפט ואמר: "מה לך טעם חריג יותר ויוצא דופן יותר מכל עלילותיו של המשיב מאז אותה החלטה?" עוד אמר בית המשפט, כי "המקרה שלפנינו יוצא דופן בחומרתו. מסוכנותו של המשיב עולה בעליל מכל עלילותיו בעבר ובהווה. מאחוריו קופה של שרצים ובה עשרות הרשעות קודמות; הוא ברח ממשמורת חוקית לא פחות מעשר פעמים; הוא הפר תנאי שחרור ונמלט מפני החוק כשצו מעצר, בהסכמה, תלוי מעל לראשו. הימנעות ממעצרו... תהיה... מעין לגיטימציה לזלזולו בחוק ולכל המעשים הבלתי חוקיים שנעשו על ידו... "

בסיום החלטתו הוסיף בית-המשפט ואמר דברים אלה: "בית המשפט המחוזי מתבקש לתת עדיפות לסיומו של תיק זה על פני תיקים אחרים שטרם הוחל בשמיעתם, ולסיימו מהר ככל האפשר. החלטה זו תובא לידיעת נשיא בית-המשפט המחוזי בחיפה".

גם תשעים הימים האחרונים חלפו-עברו ביום 9.10.2000, ובקשת המדינה עתה היא כי אורה על הרחבת המעצר בתשעים ימים נוספים.

הבקשה שלפניי, ככותרתה, בקשה חמישית היא להרחבת מעצרו של המשיב. ואולם, דומה שראוי לחלק את תקופת הרחבתו של המעצר לשתיים: זו תקופה של שלוש הרחבות המעצר הראשונות וזו תקופה של הרחבת המעצר הרביעית. הרחבת מעצר זו האחרונה באה לאחר שהמשיב הפר ברגל גסה את תנאי שחרורו ממעצר, ומטעם זה בלבד ניתן לראות את הבקשה שלפניי כבקשה שניה להרחבת מעצר. אכן, לא לגמרי כך, שהרי משפטו של המשיב ושל חבריו לכתב האישום נמשך והולך בכל זאת זמן רב ביותר. כתב-האישום הוגש לבית-המשפט ביום 28.7.97, דהיינו, לפני למעלה משלוש שנים. בא-כוח המשיב לימדני לדעת כי בשנת 1997 נערכו שלוש ישיבות במשפט; בשנת 1998 - שבע-עשרה ישיבות; בשנת 1999 - חמש ישיבות; ובשנת 2000 (עד כה) - שש ישיבות. קשה שלא להבחין באיטיות שמיעתו של המשפט. יתר-על-כך: בתקופת תשעים הימים האחרונים נשמע המשפט אך שלוש פעמים בלבד (בימים 19, 21, ו26- בספטמבר), וישיבה רביעית (שאמורה היתה להיערך ביום 2.10.2000) נתבטלה בשל מאורעות הימים האלה. אם בכך אין די, הנה למדנו לדעת כי בתקופה שהמדינה מבקשת עתה להרחיב בה את מעצר המשיב, נקבעו אך שלוש ישיבות אלו: ביום 19.11.2000, בשעה 12:00; ביום 27.11.2000, בשעה 12:00; וביום 29.11.2000, בשעה 13:00. שלוש ישיבות אלו אמורות להחל באמצע יום העבודה, ולא ידעתי עד איזו שעה יושב בית-המשפט של מושבו.

כפי שהזכרתי לעיל, בהחלטה האחרונה על הרחבת מעצרו של המשיב, ביקש בית-המשפט העליון את בית-המשפט שלפניו מתנהל המשפט "לתת עדיפות לסיומו של תיק זה על פני תיקים אחרים שטרם הוחל בשמיעתם ולסיימו מהר ככל האפשר". משידענו כי לאחר החלטה זו לא נשמע משפטו של המשיב אלא שלוש ישיבות בלבד, לא אוכל להסיק אלא זאת, שבית המשפט המחוזי לא נענה לבקשתו של בית-המשפט העליון.

בשים לב לאיטיות ניהולו של התיק, הייתי שוקל ברצינות לדחות את בקשת המדינה - הגם שניתן לראות את בקשתה עתה כבקשה שניה להרחבת מעצר - ואולם בתיתי דעתי לעבירות הקשות שהמשיב עומד עליהן לדין, עבירות של מעשי שוד אלימים, תוך כליאה של שומרים באתרי בנייה ותקיפתם של אותם שומרים בנסיבות מחמירות, אני מתקשה לסרב למדינה את מבוקשה. ואולם זאת אוכל לומר, שאם יימשך המשפט וילך בדרכו האיטית כפי שהיה עד כה, יתקשה בית-המשפט העליון להיענות לבקשת המדינה כי תוגש להרחבה נוספת של המעצר.

אני מפציר אפוא בבית המשפט המחוזי כי ישמע זו-הפעם לבקשתנו, ויוסיף ישיבות עוד כהנה וכהנה במועד הרחבת המעצר שאני עומד להורות עליה.

החלטתי זו תובא לידיעת נשא בית המשפט המחוזי בחיפה, ואני מקווה כי הנשיא ימצא דרך להיות לעזר לשופט בית המשפט המחוזי למלא אחר משאלתנו.

אני מחליט להיעתר לבקשת המדינה, ואני מורה על הרחבת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל ביום 9.10.2000 או עד למתן פסק-דין בעניינו בת"פ 1043/97 (מחוזי, חיפה), לפי המוקדם.

היום, י"ד בתשרי התשס"א (13.10.2000).

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

00070960. G02