בש"פ 7105/99 חנניה צברי נ. מדינת ישראל

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט השלום בחדרה, (כב' השופט א' גופמן), מיום 14.10.99, שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המבקש.

המועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 19.10.99, ואילו המבקש הגיש את הבקשה שבפני ביום 20.10.99.

בבקשתו טוען המבקש כי החלטת השופט ניתנה ביום ה' בשבוע, והוא סבר בטעות כי יום ו' ושבת אינם באים במניין הימים לצורך חישוב המועד להגשת הערעור, ומכאן האיחור בהגשת הערעור.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, אין בנימוקי הערעור כל טענה המצדיקה את פסילת בית המשפט קמא לדון בעניינו של המבקש, וטענות המבקש מופנות כנגד שיקול דעתו של השופט לגופו של התיק.

דין הבקשה להידחות.

אמנם לבית המשפט שיקול דעת רחב בהארכת מועדים להגשת ערעור בעניינים פליליים, ובשונה מהליכים אזרחיים, אין הוא נתון בסד קיומם של טעמים מיוחדים דווקא, אך:

"עם זאת, אין להעלות על הדעת שבית המשפט ישתמש בסמכותו ויאריך מועדים שהוחמצו בהליך פלילי כדבר שבשגרה. גם כאן על המבקש להסביר את סיבת האיחור, ועל בית המשפט לבחון, אם אכן סיבה זו מתקבלת על הדעת ומזכה את המבקש באורכה המבוקשת" (ב"ש 665/83, מדינת ישראל נגד שרייבר , פד"י לז(3) 365).

בהקשר זה נפסק, כי יש לתת את הדעת לסיבות ולגורמים שבעטין הוגש הערעור באיחור: האם המדובר בגורמים שבשליטת המערער כגון רשלנות וזלזול בטיפולו בעניין, או שמא האיחור נבע מסיבות לא צפויות, שלמערער לא היתה שליטה עליהן. הנטייה היא לדחות בקשה להארכת מועד, כאשר לבעל דין היתה אפשרות להימנע מאיחור זה. כך למשל, חוסר עירנות וחוסר זריזות מספיקים מצד המבקש מצדיקים דחיית הבקשה (לעניין השיקולים הרלוונטיים ראו: ב"ש 230/86, עצמון נגד מדינת ישראל , פד"י מ(2) 353, 359).

במקרה זה, האיחור בהגשת הערעור נבע מטעותו של המבקש אשר סבר כי יום ו' ושבת אינם באים במניין הימים לצורך חישוב מועד הגשת הערעור.

טעות של בעל דין לא הוכרה כטעם להארכת המועד גם כאשר לא נדרש דווקא טעם מיוחד, ואין לומר כי מדובר במקרה זה באיחור שנבע מגורמים שלא היו בשליטת המבקש.

יתר על כן, המדובר בערעור על החלטה בטענת פסלות שופט, כאשר טענותיו של המבקש מופנית כנגד הפעלת שיקול דעתו של השופט לגופו של עניין. בנסיבות אלו, למבקש סיכויים קלושים ביותר לזכות בערעורו, וגם עובדה זו יש להביא בחשבון לעניין הבקשה להארכת המועד (ב"ש 230/86 הנ"ל).

נתתי דעתי לעובדה כי המדובר באיחור של יום אחד בלבד, אך מן הטעמים שפירטתי, הגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה למרות האיחור הקצר.

אשר על כן, הבקשה נדחית.