בש"פ 7114/19אחמד אבו ג'זר נ. מדינת ישראל

1.

בפני עתירה לגילוי ראיה לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

2.

העותר הוא אסיר ביטחוני בכלא "נפחא", אשר לפי הנטען היה מעורב בפרשה של הברחת טלפונים סלולאריים לתוך הכלא. ביום 6.12.2018 הוגש כתב אישום נגדו ונגד שבעה נאשמים נוספים, אחד מהם אף הוא אסיר וכן ששה מעורבים שפעלו מחוץ לבית הכלא (ת"פ 13425-12-18, השופט ע' קובו ).

3.

תעודת החיסיון שחלה על חלק מחומרי החקירה נחתמה על-ידי ראש הממשלה ושר הביטחון ביום 12.2.2019, והיא נוגעת ל"מקורות מידע", "שיטות ודרכי פעולה", "אמצעים טכניים", וכן "תפקידים, שמות ומשימות של עובדי כוחות הביטחון", הכול כמפורט בה.

4.

העתירה כוונה להסרת החיסיון מחומרי החקירה ולמסירת כל חומר העשוי לסייע להגנתו של העותר, ובכלל זה כל חומר הקשור לאופן ניהול חקירתו וגם חקירת העדים המפלילים.

5.

הדיון בעתירה התקיים בפני ביום 19.11.2019. במעמד הדיון חידד בא-כוח העותר את מבוקשו, והדגיש כי העתירה מתמקדת במידע בנוגע לשימוש באמצעי חקירה פסולים ובנוגע למדיניות או הסכמה שבשתיקה לשימוש בטלפונים סלולאריים על-ידי אסירים ביטחוניים, הכול לפי הנטען.

6.

באת-כוח המדינה טענה כי דין העתירה להידחות מאחר שאין בחומרי החקירה שעליהם חלה תעודת החיסיון הנוכחית פרטי מידע מן הסוגים האמורים, או פרטי מידע אחרים שיש בהם כדי לסייע להגנתו של העותר בהתאם לטענותיו. עוד ציינה באת-כוח המדינה כי ממילא תעודת החיסיון איננה יכולה לחול על חומרים שיש בהם כדי להצביע על אמצעים פסולים. באת-כוח המדינה אף הוסיפה ועמדה על כך כי העתירה אינה המסגרת המתאימה לבקש גילוי של חומרים או פרטי מידע נוספים, וכי זכויותיו של העותר לעשות כן שמורות להליך העיקרי, מבלי לגרוע כמובן מטענות המדינה.

7.

לאחר שעיינתי בחומרי החקירה ושמעתי הסברים הנוגעים להם במעמד צד אחד הגעתי לידי מסקנה כי הדין עם המדינה. ברמה העובדתית, לא נמצאו בחומרים שהוצגו לעיוני פרטי מידע כמבוקש. בנסיבות אלה דין העתירה להידחות.

8.

טענות הצדדים שמורות להליך העיקרי, מבלי שאני נוקטת כל עמדה בעניין זה.

9.

סוף דבר: העתירה נדחית.