פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
7115/00
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
ה
עורר:
טל מרדכי
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
תאריך
הישיבה: י"א בתשרי התשס"א (10.10.2000)
בשם
העורר: עו"ד מנחם רובינשטיין
בשם
המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל
ערר
על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה
מיום
26.9.2000 בב"ש 3587/00 שניתנה
על-ידי
כב' השופט י' דר
החלטה
העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירות אלו: אינוס, מעשים מגונים, הדחה בחקירה (שתי עבירות), שיבוש מהלכי משפט, הטרדת עד והפרת הוראה חוקית. עם הגשת כתב-האישום הורה בית-משפט קמא לעצור את העורר עד תום ההליכים.
העורר הגיש ערר על החלטת המעצר, ולבקשת בא-כוחו הורה בית-המשפט העליון כי יוגש לעיונו תסקיר מעצר כהוראת סעיף 21א לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו 1996- (חוק המעצרים). תסקיר מעצר (מיום 3.8.2000) הוגש לבית-המשפט, וקצין המבחן כתב בו, בסיכום הדברים, כך: "במצב דברים זה, בו יש להניח סיכון גבוה, אין להערכתנו מקום לחלופת מעצר". בית-המשפט דחה את הערר, באומרו, בין השאר, דברים אלה: "... לנוכח גילו הצעיר ועברו הנקי של העורר, הייתי שוקלת אפשרות לחלופת מעצר לו היתה לכך המלצה חיובית מאת שירות המבחן. אך, כאמור, שירות המבחן לא ראה להמליץ על חלופה שכזו. בנסיבות אלה ברור, כי לא ניתן להיענות לבקשת בא-כוח העורר להסתפק בחלופת מעצר".
ההחלטה בערר
ניתנה ביום 13.8.2000, ולא חלף
חודש ימים עד שהעורר הגיש לבית-משפט קמא בקשה לעיון חוזר. בקשתו של העורר היתה כי
בית-המשפט יוסיף ויורה לשירות המבחן להגיש תסקיר נוסף, וזאת בשים לב לשינוי שחל
בנסיבות מאז התסקיר הראשון. בית-המשפט קמא דחה את הבקשה לעיון חוזר, ועל החלטה זו
האחרונה הערר שלפניי.
ראשית לכל נאמר מילים אחדות באשר להוראות הדין
שלעניין. סעיף 21א לחוק המעצרים, אין בו דבר וחצי דבר אודות הגשת תסקיר-מעצר-
שלאחר-תסקיר-מעצר. נראה, על כן, כי נושא זה נשלט בידי הוראת סעיף 52 לחוק המעצרים,
הוראה שעניינה עיון חוזר; דהיינו, בית-משפט יורה על הגשת תסקיר מעצר נוסף "אם
נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". ואמנם,
בא-כוח העורר טוען כי נתגלו עובדות חדשות או נשתנו הנסיבות מאז נדחה עררו של
העורר, ועל יסוד התגלות ושינוי אלה מבקש הוא כי בית-המשפט יורה על הגשת תסקיר מעצר
נוסף.
מהן אותן עובדות חדשות שנתגלו ומהן אותן
נסיבות שנשתנו? טוען בא-כוח העורר שני אלה: ראשית לכל, הדיון במשפטו של העורר נקבע
לחודש דצמבר 2000 (שלושה מועדים) וינואר 2001, ובתיתנו דעתנו לכך שהעורר נעצר בסוף
חודש יוני 2000, יימצא לנו כי יעברו כשישה חודשים עד למועד האחרון שנקבע למשפט.
הנה-היא נסיבה חדשה שנשתנתה, הנה-הן עובדות חדשות שנתגלו. שנית, בעוד אשר בשיחתו
הראשונה עם קצין המבחן הכחיש העורר הכחשה מוחלטת את האישום המוטח בו, הנה זה עתה
שינה את טעמו והודה על קשר שהיה בינו לבין המתלוננת, אותה נערה שהעורר נאשם
באינוסה. היש בטעמים אלה כדי להצדיק עיון חוזר בהחלטת המעצר?
אשר לקביעת מועדי השמיעה, לא נמצא לי כי
ענייננו שונה מעניינים אחרים, וממילא אין בקביעת מועדי המשפט כדי לשמש עילה ראויה
לעיון חוזר. ואשר לכך שהעורר שינה מטעמו, קראתי את אותו שינוי טעם ולמדתי כי העורר
שינה, אמנם, מגירסתו - כפי ששינה מגירסתו פעם ועוד בעבר - אלא ששינוי הגירסה
האחרון היה בעיני כנוגע-לא-נוגע: העורר התחבק והתנשק אמנם עם המתלוננת, אף ניסה
לגעת באבריה המוצנעים, אך זו השיבה לו כי אינה מעוניינת בכך. אתמה מה נסיבה חדשה -
נסיבה חדשה המצדיקה עיון חוזר - תימצא לנו כאן. יתר-על-כן: משנחקר במשטרה שוחרר
העורר בתנאים, בין השאר בתנאי שלא ייצור קשר בכל דרך שהיא עם המתלוננת ובני
משפחתה. לא יצאו ימים רבים עד שהעורר נעצר בשל חשד כי הוא ואמו שוחחו עם אם
המתלוננת כדי להניא אותה מפתרון הסכסוך בידי המשטרה. עתה מאשר העורר את שיחתו שלו
ואת שיחת אמו עם אם המתלוננת, אך מציג הוא שיחות אלה כשיחות תמימות. תמהני מה יש
בגירסה חדשה זו אף-היא כדי להצדיק עיון חוזר בהחלטת המעצר.
אני מאמץ את החלטתו של בית-משפט קמא, ואני
דוחה את הערר.
היום,
י"א בתשרי התשס"א (10.10.2000).
ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00071150.
G01