בש"פ 7121/05 ארתור בסטיראק נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת נ' אהד), שניתנה בתיק ב"ש 92066/05 ביום 29.6.05, אשר דחה את בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטה מיום 15.2.05, ב"ש 93823/04, בו הורה בית-המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

כנגד העורר הוגש כתב אישום לבית-המשפט המחוזי, המייחס לו עבירה של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירה של שוד בחבורה, לפי סעיף 402(ב) ביחד עם סעיף 29(ב) לחוק וכן עבירה של הריגה, לפי סעיף 298 ביחד עם סעיף 34א(1) לחוק.

על-פי עובדות כתב האישום, העורר ואשתו ידעו כי זוג חברים שלהם (להלן: הזוג דוד), בעל ואישה (להלן: המנוחה) מחזיקים בדירתם סכומי כסף גדולים, מטילי זהב ותכשיטי זהב. במספר הזדמנויות, הציעו העורר ואשתו לשניים נוספים, להיכנס לדירתם של הזוג דוד ולגנוב מהם את התכשיטים, הכסף והזהב האמורים. לבסוף, עובר ליום 15.4.04 נפגשו העורר ואשתו עם השניים הנוספים ואדם אחר (להלן: האחרים) וקשרו עימם קשר לשדוד את הדירה של הזוג דוד. לשם כך, הם רקמו תוכנית להרחיק את הבעל מהדירה, על-ידי כך שהעורר יקבע איתו פגישה בקניון בלוד. לאחר שיורחק הבעל, תכננו להגיע לדירת הזוג, להזדהות כאנשי "עמידר" ולשכנע את המנוחה לפתוח את הדלת. על-פי התוכנית, לאחר שתתאפשר כניסתם לדירת הזוג דוד, סיכמו, כי יכפתו את ידיה ורגליה על-מנת למנוע התנגדותה ויגנבו מהדירה את התכשיטים הכסף והזהב. בתאריך 15.4.05 עת שהמתינו האחרים לכך שהעורר ייפגש עם הבעל בקניון, סיפרו לאדם נוסף על תוכנית השוד, הציעו לו להצטרף והלה הסכים. בשעה 19:51 הודיע העורר לנאשם 2, כי הבעל נמצא בקניון. לאחר זאת, הגיעו האחרים לדירת הזוג דוד, דפקו על דלתה והזדהו כאנשי "עמידר". לאחר שפתחה המנוחה את הדלת תפסוה וחסמו את פיה, כיסו את עיניה והצמידוה לרצפה בחוזקה. אז, החלו לגנוב את התכשיטים, הכסף והזהב. בטרם עזבו את הדירה, הושארה המנוחה חבולה קשות בחדר השינה, מוטלת על הרצפה. כתוצאה מדימומיה ופצעיה, כמו גם שברים בצלעות ועצם החזה וחסימת פתחי הנשימה, נחנקה המנוחה למוות.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ביום 15.2.05, הורה בית-המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

העורר הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה הנ"ל. בקשה זו נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 29.6.05.

מכאן הערר שבפני.

בא-כוח העורר טוען, כי תפקידו של העורר בפרשה היה מינורי יחסית לשאר המשתתפים והסתכם בהוצאת הבעל מהדירה. כמו-כן טוען בא-כוח העורר, כי העורר סובל ממצב רפואי מסובך ואסטמה קשה. עוד הוא טוען, כי מדובר בעורר מבוגר ללא עבר פלילי וזאת בניגוד לאשתו, אשר הינה נאשמת עיקרית בעניין זה ובעברה אף הרשעות קודמות. לפיכך, טוען בא-כוח העורר, כי שגה בית-המשפט בכך שלא הורה על שחרורו של העורר לחלופת מעצר מתאימה.

מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה, כי לעורר היה תפקיד מרכזי באירוע בכך שמשך החוצה את הבעל מתוך הדירה, בתואנה שייפגש עמו בקניון, דבר אשר איפשר את ביצוע העבירה. בנוסף, טוענת באת-כוח המשיבה, כי לעניין מצבו הרפואי, אין מסמך רפואי המאשר שמאז ביצוע העבירה הייתה התדרדרות דרמטית במצבו הרפואי של העורר. לטענתה, לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר בענייננו.

לאחר שעיינתי בהחלטת בית-המשפט המחוזי ולאחר ששמעתי את טיעוני שני הצדדים הגעתי למסקנה, כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי. בענייננו, לא מצאתי, כי נפל פגם בהחלטה להותיר את העורר במעצר.

כאמור, בא-כוח העורר טוען, כי חלקו של העורר הינו מינורי ביחס לחלקה של אשתו – הנאשמת 6, אשר לדבריו הייתה הרוח החיה באירוע.

אין בידי לקבל טענה זו. מקובלת עלי קביעתו של בית-המשפט המחוזי בעניין זה. חלקו של העורר אינו נופל מחלקה של הנאשמת 6. העורר נטל חלק בביצוע בפועל של העבירה. הוא הכין את האירוע תוך כדי תכנון מראש ודאג להזמין את בעלה של המנוחה לקניון ותוך כדי כך הוא סיכם עם בנו – נאשם 2, כי הוא, העורר, יודיע לו על הבאת בעלה של המנוחה לקניון ואכן כך קרה. העורר יידע את בנו באמצעות הטלפון על כך וכך למעשה הוא נותן את האות להתחלת האירוע. מכאן ולאור תיאור חלקו של העורר באירוע, הוא למעשה היה שותף פעיל בתכנון ולכן לא ניתן לראות בחלקו זה כמינורי, לעומת חלקה של אשתו, נאשמת 6. ומכאן, עצם העובדה, כי העורר לא נכח פיזית בדירה בעת האירוע איננה מורידה מחומרת מעשהו ומהמסוכנות הטמונה בו.

סוף דבר, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי.

על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר.