בש"פ 7128/01 מוטי לוי נ. מדינת ישראל

1.כנגד העורר תלויים בערכאה הראשונה 3 כתבי אישום: האחד - בת.פ. 4176/01 מיום 11.7.01 המייחס לו אישומים בעבירות של איומים, הדחת עד, הטרדת עד תקיפת שוטר ובריחה ממשמורת חוקית הקשורים כולם למסכת יחסים וארועים בינו לבין אשתו - כיום גרושתו; השני - בת.פ. 4758/01 מיום 5.8.01 בגין איומים על אשתו; ות.פ. 5205/01 מיום 21.8.01 המייחס לעורר עבירות הטרדה באמצעות הטלפון, 10 עבירות של הפרת הוראה חוקית, בריחה ממשמורת חוקית וגרימת נזק אשר גם הם קשורים כולם לפרשת יחסיו עם אשתו-גרושתו.

ענין מעצרו של העורר נדון בשרשרת הליכים שקדמו להחלטות נשוא ערר זה. במסגרת הליכים אלה הורה תחילה בית משפט השלום ב- 13.7.01 על מעצר העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי קיבל ערר על החלטה זו והורה על מעצר בית מלא של העורר בחיפה. העורר ערר לבית המשפט העליון על הטלת הגבלות על שחרורו כאמור בטענה כי הסכסוך בינו לבין אשתו הסתיים אולם הערר נדחה, בין היתר, בנימוק כי הטענה שהסכסוך נסתיים טעונה בדיקה. לאחר מכן, ובעוד הליכים שונים הקשורים לשאלת תנאי השחרור תלויים ועומדים, הוגש כתב אישום נוסף נגד העורר אשר בעקבותיו בקשה המדינה את מעצרו עד תום ההליכים ואילו העורר מצידו ביקש לעיין מחדש בתנאי מעצר הבית שהוטלו עליו ולשחררו ממגבלות אלה. ביום 23.8.01 קבע בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט טובי) כי מהחומר שהובא בפניו אין לומר כי הסכסוך בין העורר לאשתו - גרושתו נסתיים, ולפיכך מצא כי אין יסוד להיענות לבקשת העורר להקל מהתנאים המגבילים שהוטלו עליו, ובתוכם על מעצר הבית שחוייב בו. עם זאת, הוא נענה באופן חלקי לבקשת המדינה בכך ששינה את מיקום מעצר הבית מבית משפחתו בחיפה, שבקרבת מקום מתגוררת המתלוננת, לבית אחיו ברמת גן.

ערר שהוגש על ידי העורר לבית המשפט המחוזי נדחה, לאחר שגם בית משפט זה מצא כי מסוכנותו של העורר כלפי המתלוננת טרם חלפה ומידת האימון שניתן לרחוש כלפיו כי יקיים את הוראות החוק וצווי בית המשפט אינה מצדיקה ריכוך תנאי השחרור המגבילים.

בערר לפני טוען בא כוח העורר כי בנסיבות הענין לא נשקפת סכנה של ממש כי העורר יטריד שוב את המתלוננת או כי יפר את תנאי השחרור ולפיכך ראוי להסיר את כל מגבלות השחרור שהוטלו עליו.

2.אינני רואה מקום לקבל את הערר.

העורר מעיד על עצמו, מכח התנהגותו, כי אין לרחוש אימון למידת כיבודו את החוק ואת תנאי השחרור שהוטלו עליו. הוא חוזר ומפר את החוק ואת צווי בית המשפט גם לאחר ששוחרר בתנאים. הוא חוזר ומטריד את גרושתו גם בעת היותו משוחרר, מפר את הוראות מעצר הבית, ובורח ממשמורת חוקית. ברי כי בנסיבות אלה אין להקל בתנאי השחרור, ואם בכלל, היה מקום להחמיר בהם אילו עררה על כך המדינה. לחובתו של העורר עבירות רכוש ואלימות קודמות מאז 1991 ועד לעת האחרונה, והתמונה הכוללת המצטיירת הינה של אדם נעדר מודעות בסיסית בדבר חובתו לציית לחוק. בנסיבות אלה קשה לרחוש לו אימון.

במצב דברים זה, חסד עשו הערכאות הקודמות עם העורר כאשר הסכימו לשחררו בתנאים מגבילים של מעצר בית במרחק ממקום מגוריו. אין עילה להקל מעבר לכך בתנאי השחרור ולהגביר בכך את הסיכון לבטחון המתלוננת ושלום הציבור.

הערר נדחה.