בש"פ 7133/01 דניאל פיטרמן נ. מדינת ישראל

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

העורר מואשם בכך כי הוא ואחר (קטין) קשרו קשר לביצוע פשע שעניינו שדידת כספי פדיון יומי של התחבורה הציבורית בבאר שבע. מיוחס להם כי ביום 8.5.01 הגיעו בשעות הצהריים לקרבת בנק בבאר שבע שאליו הגיע המתלונן, קצין בטחון של התחבורה הציבורית בבאר שבע. ברשותו של המתלונן היה תיק שהכיל פדיון יומי אותו התכוון להפקיד בבנק. בטרם הספיק להיכנס לבנק, היכה אותו העורר באמצעות מוט ברזל, הפילו ארצה ולאחר מאבק בין השניים גנב את התיק שהכיל סכום של למעלה מ- 104,000 ש"ח. הקטין המתין לו אותה עת ברכב עמו הגיעו למקום. רכב זה שהיה נהוג על ידי הקטין גם מילט את השניים מהמקום. עוד נטען באישום כי העבירה האמורה בוצעה על ידי המשיב תוך הפרת הוראה חוקית בכך שנעשתה עת היה נתון במעצר בית במסגרת תנאי שחרורו בערובה בגין עבירות קודמות.

2.בית משפט קמא בהחלטה מפורטת ומעמיקה עמד על כל המרכיבים הנדרשים לבירור שאלת המעצר עד תום ההליכים. הוא בחן את הראיות בתיק התביעה לפרטיהן ומצא כי נתקיימה דרישת קיומן של ראיות לכאורה, כי קימת עילת מעצר ושלל חלופת מעצר לאחר שבחן בכובד ראש את כל הנתונים הצריכים לענין זה.

3.עיקרו של הערר בשניים: האחד - בטענה כי טעה בית משפט קמא בקובעו כי ישנן ראיות לכאורה לעירובו של העורר בעבירות המיוחסות לו. השני - כי היה ראוי להפעיל חלופת מעצר במקרה זה.

4.בחנתי את טעמי הערר, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ובדקתי את חומר הראיות באתי לידי מסקנה כי יש לדחות את הערר על כל היבטיו.

אשר לראיות לכאורה: מצויות בתיק התביעה ראיות המספקות ללא ספק את דרישת קיומן של ראיות לכאורה. עיקרן של הראיות בנוי מהודעות המתלונן. כן נמצא מארג ראיות נסיבתיות מוצקות הקושרות את העורר לארוע, בתוכן ראיות חפציות השייכות לעורר שהתגלו ברכב אשר שימש לביצוע השוד, ואשר על פי עדות הבעלים של הרכב לא נמצאו שם קודם למועד הסמוך לארוע השוד. יתר על כן, מצויות הקלטות שיחות של העורר עם מדובב, בהן הוא מפליל את עצמו במישרין ומדבר על סכום הכסף שהוציאו ועל פרטים נוספים הקושרים אותו לארועים. (סליל 3 עמ' 6, 7, 8, 13 וסליל 1 עמ' 9 ו10-). כמו כן הופרך אליבי שטען לו העורר. בכל אלה יש כדי לקשור את ביצוע השוד לעורר, אף שהמתלונן לא יכול היה לזהותו בבירור עקב המהלומות שספג בעת הארוע. בנסיבות הענין, מתקיימת, אפוא, דרישת קיומן של ראיות לכאורה בעניינו של המשיב.

עילת מעצר מתקיימת בעניינו של העורר נוכח אופי העבירות בהן הוא מואשם המצביעות, מעצם טיבן, על מסוכנותו הרבה לשלום הציבור.

ולענין חלופת מעצר: בית משפט קמא בחן בקפידה ובפירוט רב הצעות שונות לחלופות מעצר לגבי מעצר בית ולצורך כך קיבל תסקירי שירות מבחן. השירות בחן הצעות שונות שרובן נדחו על ידיו פרט להצעה אחת והיא כי העורר יוחזק במעצר בית בישיבה במושב יפרח ויהיה בפיקוח צמוד של אדם מסוים במסגרת הישיבה. שירות המבחן היה מוכן לתמוך בחלופה זו אלא שבית המשפט לא ניאות להורות עליה ומצא כי בנסיבות הענין לא יהיה מתאים להורות על כך.

גם בענין זה אני סומכת ידי על שיקוליו של בית המשפט המחוזי ומאמצת את גישתו. המשיב לא רק שנאשם בביצוע עבירת שוד מזויין בעלת חומרה מרובה הכרוכה בשימוש באלימות ובשדידת 104,000 ש"ח, אלא שהוא ביצע את העבירה בעודו במעצר-בית בגין עבירות אחרות, ותוך הפרת הוראות חוקיות שחייבוהו שלא לצאת מחוץ לביתו. העורר הראה במעשיו כי הוא עבריין מסוכן לציבור אך גם שהוא נכון להפר תנאי חלופת מעצר שהוטלו עליו ולעבור עבירה חמורה בפרק זמן בו מתנהל נגדו הליך פלילי אחר, תוך התעלמות מתנאי שחרור שהוטלו עליו. נסיבות אלה מצביעות לא רק על מסוכנות אלא גם על כי אין לתת כל אימון בעורר כי אם ישוחרר לחלופת מעצר הוא יקפיד למלא את תנאיה. הוא הוכיח במעשיו כי אינו ראוי לאימון, ולכן בתנאים אלה יש להעדיף בבירור את שיקולי ההגנה על שלום הציבור על פני עניינו של הנאשם משאין כאן חלופה מתאימה העשויה להשיג את מטרת המעצר ולהבטיח את שלום הציבור.

לאור כל אלה, הערר נדחה על כל חלקיו.