בש"פ 7134/01 קדרי ברהומה נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ע.ס. צ'רניאק) בב"ש 91920/01 בה החליטה לדחות בקשה לעיון חוזר שהגיש העורר על החלטה קודמת של בית המשפט (שניתנה על ידי כב' השופטת לבהר-שרון) לעוצרו עד תום ההליכים (להלן - החלטת המעצר הראשונה).

2.נגד העורר ואחרים הוגש כתב אישום בסחר בסמים מסוג הרואין והחזקת סם מסוכן ומיוחסת לו מעורבות בפרשת העובדות הבאה:

העורר, הנאשם האחר (להלן - "השותף") וסוכן סמוי מטעם המשטרה נפגשו בחנות השותף. סוכם כי העורר ירכוש מהשותף 1 ק"ג הרואין במחיר 100,000 ש"ח. השותף מסר לעורר כמות זו של סם וזה שילם תמורתו 70,000 ש"ח. לגבי ה- 30,000 ש"ח הנותרים, אותם נותר חייב, נתן הסוכן הסמוי ערבות לתשלום. ב- 8.1.00 נפגשו הסוכן העורר והשותף וסוכם ביניהם כי השותף ימכור לסוכן חצי ק"ג הרואין במחיר 50,000 ש"ח. באותה פגישה שילם הסוכן לשותף סך 65,000 ש"ח, מתוכם 15,000 ש"ח יועדו כחלק מהיתרה שנותרה לזכות השותף מהעסקה הראשונה שטרם נפרעה כולה.

בהחלטתה מיום 27.2.01 מצאה השופטת לבהר-שרון כי קימות ראיות לכאורה לביסוס האישום כנגד העורר על ביצוע עסקת קנייה של 1 ק"ג הרואין מהשותף תמורת הסך 70,000 ש"ח ששולמו במזומן ו- 30,000 ש"ח שנותרו כיתרת חוב. היא הסתמכה על קלטת שיחה בין הסוכן לבין השותף, הודעתו של הסוכן, דו"ח פעולה של שוטר, ופלט שיחות פלאפון של השותף האחר, וכן דוחות פעולה ותצפית של שוטרים. נמצאו גם ראיות לכאורה לענין הפגישה ב- 8.11.00 המפורטות בהחלטה הראשונה.

3.עם מהלך המשפט הגיש העורר בקשה לעיון חוזר על החלטת המעצר הראשונה. טעמי הבקשה היו כי במהלך העדויות העיד מפעילו של הסוכן יהודה לוי כי בתקופת הפעלת הסוכן לא ניתן היה לרכוש סמים מהעורר שכן לא היו סמים ברשותו ומכאן שגם לא סחר בהם. לדבריו, עדות זו ממעיטה במידה רבה ממסוכנותו של העורר. עוד נטען כי עדותו של הסוכן, שהיא עיקר הראייה בתיק, מחייבת סיוע שלא נמצא בחומר הראיות, ועל יסוד על אלה נתבקש שחרורו של העורר מן המעצר.

הבקשה לעיון חוזר נדחתה מהטעמים הבאים: ראשית, נמצא כי עדות המפעיל אינה גורמת לכרסום בראיות מן הסוג שיש בו כדי להוביל למסקנה כי יש לשחררו מהמעצר, ובמיוחד כך הדבר כל עוד הסוכן לא העיד. שנית, לענין הסיוע נקבע כי השאלה אם עדות הסוכן טעונה סיוע אם לאו אינה כלל נושא לעיון חוזר אלא מקומה, אם בכלל, בשלב הבחינה הראשונית של נושא המעצר במסגרת ההחלטה הראשונה ובענין זה לא הוגש ערר.

4.בפנינו חזרה באת כוח העורר על עיקרי טענותיה שהועלו בבקשה לעיון חוזר בערכאה הדיונית.

אינני מוצאת ממש בנימוקי הערר שלפני.

לענין הצורך בסיוע לראיות התביעה, צדקה הערכאה דלמטה בקובעה כי הליך העיון החוזר אינו המסגרת הראויה להעלאת טענה זו. בין אם יש צורך בסיוע לעדות הסוכן ובין אם לאו - השלב לעסוק בשאלות קיומן של ראיות לכאורה הינו שלב ההליך המקורי של בקשת המעצר עד תום ההליכים, ואין מקומו בהליך בקשה לעיון חוזר שעניינו בבחינה אם נתקיימו נסיבות חדשות מאז מתן ההחלטה הראשונה המצדיקות שינוי מקביעה שנעשתה. אשר לעדות המפעיל לענין יכולתו של העורר למכור סמים בשלב הפעלת הסוכן - קשה לראות מה משתמע מעדות זו שיש בו כדי להמעיט ממסוכנותו של העורר ולהצדיק את שחרורו. שהרי אפילו תתבסס במהלך המשפט הגרסה כי בעת הפעלת הסוכן - שהיתה מאוחרת לביצוע העבירות נשוא כתב אישום זה - לא היו לעורר סמים למכירה - הרי די בביצוע עיסקה של קניית 1 ק"ג הרואין על ידי העורר כדי להצביע על מסוכנותו הגדולה, ולגבי עיסקה זו קיימות ראיות לכאורה למכביר. עיסקה בסדר גודל כזה מעצם טיבה אינה לצורך עצמי, והיא מצביעה על סיכון מובנה רב הנשקף ממי שנוטל בה חלק. ענייננו בעורר בעל עבר פלילי מכביד ביותר בעבירות סמים חמורות אשר ריצה 8 שנות מאסר בגין סחר בסמים ושוחרר בעת האחרונה, ובעת ביצוע העבירות בתיק זה היה בחזקת אסיר ברשיון. די במקבץ נתונים זה כדי לדחות את הערר.

הערר נדחה.