בש"פ 7135/01 וסילי סבאשוילי נ. מדינת ישראל

1.לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת אופיר-תום) בב"ש 91937/01 בה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.העורר הואשם בעבירת הריגה, נהיגת רכב בשכרות, נהיגה בזמן פסילת רשיון ובלא רשיון רכב תקף, ונהיגה בלא ביטוח. נסיבות ביצוע העבירות, כפי שעולות מכתב האישום הן כדלקמן:

ביום 4.8.01 בשעה 2:30 לפנות בוקר, נהג המנוח במכוניתו, כאשר אותה שעה נהג העורר ברכבו מאחוריו, בעודו נתון להשפעת אלכוהול בכמות גדולה. כשהתקרב המנוח לצומת, התחלף הרמזור לאדום, ולכן האט את נסיעתו. העורר נהג מאחוריו במהירות מופרזת של לפחות 70 קמ"ש והתקרב אל הצומת בלא לבלום את נסיעתו ופגע בחוזק רב בחלקו האחורי של רכב המנוח. המנוח נפצע אנושות כתוצאה מהפגיעה ונפטר בבית החולים. העורר הואשם בעבירת הריגה ונהיגה בשכרות ומאחר שבעת התאונה היה פסול עקב הרשעה בעבירה קודמת מהחזיק ברשיון רכב, הואשם גם בנהיגה בעת פסילה, בהעדר רשיון רכב, ובנהיגה בלא תעודת ביטוח.

בית משפט קמא בחן את נסיבות הענין לפרטיהן ומצא כי מסוכנותו של העורר היא כזו שאין מקום לשחררו לחלופת מעצר.

3.בערר התמקד בא כוח העורר בנושא חלופת המעצר וטען כי מתקיימות נסיבות לקולא בענין מרשו המצדיקות את שחרורו בתנאים. לדבריו, העורר הוא ביסודו אדם נורמטיבי ומעולם לא נעצר קודם לכן, נסיבותיו האישיות והמשפחתיות קשות, וכן אין בסיס ראייתי למסקנה כי הוא ניסה להימלט מהמקום לאחר הארוע, והוא לא הכחיש את מעורבותו בתאונה והודה בה באופן מיידי.

המדינה מתנגדת לשחרור העורר.

4.נתתי דעתי למכלול נסיבות הענין, ולאחר התלבטות מצאתי כי אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

השאלה שלפני מתמקדת בהיבט מסוכנותו של המשיב לשלום הציבור ובטחונו ומבחנה הוא - האם שחרורו בחלופת מעצר עשוי להשיג את מטרת המעצר בדרך שתפגע פחות בחירותו האישית (סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו1996-).

מספר נתונים בהצטברם מביאים אותי למסקנה בדבר קיום חשש שחלופת מעצר ככזו לא תשיג את מטרת המעצר, ואלה הם:

א.העורר נהג ברכבו בעת התאונה במצב של שכרות כבדה בשיעור של 159 מ"ג - שהוא למעלה מפי שלוש מכמות האלכוהול המותרת בדם בעת נהיגה. נראה כי אין מדובר לגביו בארוע שכרות נקודתי וחריג, אלא בתופעה של התמכרות לאלכוהול המהווה מבחינתו תופעה מתמשכת. הדבר עולה מתסקיר מעצר שהוגש בעניינו ב- 20.8.01, המתאר את בעיית השכרות לגביו כדפוס שהתפתח לפחות בתקופה האחרונה עקב קשיים אישיים ומשפחתיים המשפיעים על מצבו הנפשי.

ב.העורר עלה מגרוזיה ב1997- וב1999- קיבל רשיון נהיגה. מאז קיבל רשיון, הורשע ב4- עבירות תנועה, שבגין אחת מהן נפסל מהחזיק רשיון. התאונה נשוא הליך זה שנסתיימה במות אדם, נעברה כאשר העורר נהג ברכב בתקופת פסילת רשיונו וממילא נהג גם בלא ביטוח תקף. מצב דברים זה מעיד לא רק על מסוכנותו של העורר באורח נהיגתו בכביש אלא גם על זלזול מצידו בציוויי החוק והוראות בית המשפט, ומצביע על נכונותו להפר איסורים המוטלים עליו ועל העדר מודעות לחובה לקיים מגבלות שנתחייב בהם. קשה לבטוח בעורר ולתת אימון כי יקיים את מגבלות מעצר הבית שיוטלו עליו באם ישוחרר.

ג.תסקיר המעצר נמנע מלהמליץ על חלופת מעצר נאותה בקשר לעורר לאחר שניתח את נתוניו האישיים והאפשרויות המעשיות העומדות בענין זה.

ד.לכל אלה מצטרף שיקול ציבורי כללי המחייב לחימה רצופה יעילה ועקשנית בתופעת הנהיגה העבריינית בכבישי הארץ, הגובה מחיר כה יקר של חיי אדם. בצד החינוך לערך שמירת החיים ושלמות הגוף של הזולת תוך הגברת המודעות לצורך בזהירות בכבישים, ראוי לבודד את הגורמים המסכנים חיי אדם בכביש מאפשרות יצירת סיכונים נוספים כל אימת שמתברר כי קיים חשש ממשי שלא יקפידו על איסורי החוק ומגבלות צווי בתי המשפט המוטלים עליהם. הסיכון לציבור במצבים אלה אינו נופל מהסיכון הקיים ממעשי פשיעה חמורים אחרים, ויש להגן על שלום הציבור ובטחונו בדרך אפקטיבית גם במישור זה.

לאור מצבור שיקולים אלה, קשה במקרה זה להציע חלופת מעצר שיהא בה כדי לשלול את הסיכונים הצפויים מהעורר באם ישוחרר ממעצרו. יחד עם זאת, מדובר באדם שביסודו אינו בעל אופי עברייני וזה לו מפגש ראשון עם בית האסורים. בנסיבות אלה יש לעשות מאמץ מירבי על מנת לסיים את משפטו במהירות האפשרית כדי לקצר ככל האפשר את ישיבתו במעצר עד לסיום המשפט.

הערר נדחה.