בש"פ 7139/96 טריגוב ליאוניד נ. "טפחות" בנק למשכנתאות לישראל בע"מ-סניף נתנ

זו מופנית הבקשה לרשות לערער שבפני.

5.החלטתי לדון בבקשה כבערעור, ולקבל את הערעור על החלטתו של בית משפט קמא.

השאלה הראשונה בה יש לדון נוגעת לטיב התביעה ולסכוייה. לענין זה, די בכך ש"הוכח שהתביעה אינה טרדנית, וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית (ירושלים, 1995) בעמוד 616; ראו גם רע"א 2430/91 טיב טירת צבי נ' דליקטיב הקניון

פ"ד מה(4) בפיסקה 3). בשלב זה של בקשה לסעד זמני, אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צידקתו של מי מן הצדדים. הצדדים גם לא הניחו בפני תשתית עובדתית ונורמטיבית אשר תאפשר לעשות כן. יחד עם זאת, דומה כי יש בטיעונם של המבקשים כדי להעלות שאלות ממשיות הראויות לדיון והכרעה.

כך, לגבי החתימה על שטר המשכנתא. מקובלת עלי תשובת הבנק כי הבעל חתם על הנספחים לשטר המשכנתא, מכוחם הובטחו במשכנתא גם הסכומים שהילווה הבנק לרוכשים. במצב דברים זה, ונוכח העובדה ששטר המשכנתא המקורי נעשה כדי לאפשר הלוואה לה נזקק הבעל לצורך רכישת הדירה, אין הבעל יכול להישמע בטענה כי לא חתם על שטר המשכנתא. שונים הדברים לגבי האשה, אשר אינה חתומה על הנספחים האמורים, או על שטר המשכנתא המקורי. במצב דברים זה מתעוררת שאלה ראויה לדיון האם ועד כמה תופסת המשכנתא כלפי האשה. אני סבור, כי שאלה זו ראוי לה שתתלבן בערכאה הדיונית.

אשר לטענת המבקשים כי הותנה עם הבנק בעל פה כי המשכנתא תוסר בעקבות רישום הערות אזהרה על ידי הרוכשים לטובת הבנק, נראה לי כי טענה זו מעוררת שאלות הראויות להתברר. לעיצומה, יש בטענה זו על פניה הגיון עסקי ( לחשיבותו של שיקול זה, ראו ע"א 270/86 רגובי נ' תנובה מרכז שיתופי

פ"ד מה (1) 620 , בפיסקה 6(ב) ; ראו גם ע"א 530/89 נופי נ' בנק דיסקונט פ"ד מז(4)116 , בפיסקה 5). כעולה מנספח ב' לתשובת הבנק, הסכמת הבעל למשכן את הדירה נעשתה כדי להבטיח את ההלוואות שיינתנו לרוכשים, ולא לו עצמו. מתצהירו של הבעל, אשר בשלב זה לא נסתר על ידי ראיות כלשהן מצד הבנק, עולה כי הבעל ביקש לעשות שימוש בכספים שילוו הרוכשים מן הבנק, ואשר היו מיועדים לרכוש דירה מן החברה שבניהולו, כדי לממן את רכישת החלקה על ידו.

באותה נקודת זמן, טרם ניתנה בטוחה כלשהי לבנק על ידי הרוכשים. על פי טענות המבקשים, באותו שלב טרם נרכשה החלקה על ידי הבעל, ולכן לא היו הרוכשים יכולים לשעבד את זכותם בחלקה לטובת הבנק או לרשום לזכותו הערת אזהרה. על פניה, יש בעובדה זו כדי להסביר מדוע נדרשה באותו מועד הסכמת הבעל ליתן משכנתא להבטחת הלוואות אלה. משעה שנרשמו הערות האזהרה לטובת הרוכשים, לכאורה עבר מן העולם הטעם להכללת ההלוואות שניתנו לרוכשים אלה בגדריה של המשכנתא על הדירה.

במצב זה, יש טעם לכאורי בטענתו של הבעל בתצהירו, אשר בשלב זה טרם נסתרה על ידי הבנק, כי המדובר היה בשעבוד זמני, אשר נועד להבטיח את ההלוואות עד שניתן יהיה להסדיר בטוחות של הרוכשים להלוואות. ואמנם, הערות האזהרה לגבי שלוש מתוך ארבע ההלוואות לא נרשמו אלא בחלוף שבועות אחדים לאחר שחתם הבעל על הסכמתו למשכן את הדירה כדי להבטיח את ההלוואות האמורות.

אעיר עוד, כי חיזוק מסויים לטענה זו של המבקשים ניתן למצוא גם בעובדה, שבספרי המקרקעין נרשמו לטובת הבנק הערות אזהרה על החלקה על ידי רוכשי דירות נוספים (ראו נספח ט' לבקשה). ההלוואות נשוא אותן הערות אזהרה לא הובטחו במשכנתא נשוא דיוננו. בכך יש לחזק את הטענה, כי המשכנתא שנעשתה על ידי הבעל היתה זמנית, וכי הבנק הסתפק, בתיתו הלוואות לרוכשים, בהערות אזהרה שנרשמו לטובתו.

סיכומה של נקודה זו : אין צורך, וגם לא ניתן, לקבוע בשלב זה מסמרות כלשהן לגבי טענה זו של המבקשים. השעה לברר את טיבה תהיה בעת ניהול המשפט עצמו. אך דומה, כי מן הבחינה העניינית יש בה לכאורה כדי לעורר שאלה הראויה לדיון.

6.אשר להיבט הכתב, הנדרש בעיסקאות במקרקעין, דומה כי יש בנספחים לשטר המשכנתא ראשית ראיה בכתב לטענתו של הבעל, אודות מבנה העיסקה בינו לבין הבנק. נספחים אלה מאשרים, כי אמנם מדובר בהבטחת חובם של הרוכשים לבנק. אומנם אין במסמכים אלה למלא את דרישת הכתב שבסעיף 8 לחוק המקרקעין. אך יש לכאורה סימוכין לטענת הבעל כי גם בהיעדר כתב, ניתן לקבוע כי הצדדים הסכימו בעל פה על תנאי מפסיק לפיו תתבטל המשכנתא עם המצאת בטוחות על ידי הרוכשים. הפסיקה הכירה, במצבים מסויימים, באפשרות קיומו של תנאי מפסיק שלא הועלה עלי כתב, גם כאשר העיסקה אשר התנאי המפסיק מתייחס אליה היא עיסקת מקרקעין, אשר נגמרה ברישום בספרי המקרקעין. בע"א 343/87 פרי נ' פרי פ"ד מד(2) 154 ציין הנשיא שמגר לענין זה, כי "אינני רואה מקום לחייב דווקא אופן התנאה או חיוב מסויימים; אך צריך להיות מדובר בעניין שניתן לגלותו תוך בחינה של אומד דעת הצדדים או תוך שמיעת ראיות על דברים שהוחלפו ביניהם בעל פה או בכתב " (בפיסקה 9 לפסק הדין; ההדגשה הוספה). מובן, כי גם בענין זה איני בא להכריע או לדון באופן ממצה. כל שנקבע הוא, כי יש בפי המבקשים טענות הראויות להישמע.

7.אשר למאזן הנוחות, אני סבור כי זה נוטה לטובת המבקשים. מן הצד האחד, אם תידחה בקשתם לצו מניעה זמני, צפויים המבקשים לאבד את דירת המגורים שלהם. אמת, הם אינם מתגוררים בדירה זו כעת. ואולם, המדובר הוא בפגיעה בלתי הפיכה בזכותם הקניינית בנכס (ראו ב"ש 839/86 נאות מרינה בת ים בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון פ"ד מ(4) 126, 129). איני סבור כי החזרת הכספים שיפיק הבנק כתוצאה ממימוש המשכנתא, אם יתברר בסופו של ההליך כי הצדק עם המשיבים, תוכל לתקן את הפגיעה בזכותם הקניינית של המבקשים ( למשקל המיוחד שיש לעובדה שמדובר בזכות קניינית, ראו ר"ע 555/85 מרכז הארגזים בע"מ נ' שמה פ"ד מ(1) 559, 560).

זאת ועוד, מטיעוני הבנק לא עולה כי הוא צפוי לנזק כלשהו, ודאי לא נזק ממשי, אם מימוש המשכנתא יעוכב. ראשית, בידי הבנק הערות אזהרה ביחס להתחייבויות הרוכשים לרשום משכנתא על שמו. הבנק אינו חולק על טענת המבקשים, כי חלק הקרקע נשוא הערות אלה די בו כדי לכסות את החוב לבנק. נזכור, כי לגבי הערת אזהרה נקבע כי "גם אם אין ההערה בבחינת בטוחה במובנו ה'קלאסי' המלא של המונח, הרי פועלה ותוצאותיה משווים לה אופי כזה" (דברי השופט ד' לוין בע"א 558/88 איטונג בע"מ נ' לוי דוד ובניו בע"מ

פ"ד מח (2) 102, בפיסקה 29). שנית, אין כל טענה מצד הבנק, כי החוב עולה על שווי הדירה הממושכנת. במצב דברים זה, אני סבור כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים.

8.אשר על כן, דין הערעור להתקבל. ניתן צו מניעה זמני כמבוקש על-ידי המבקשים. חיוב המבקשים בהוצאות הבנק בבית משפט קמא מתבטל. הבנק ישא בהוצאות המבקשים בשתי הערכאות בסכום של 10.000 ש"ח.