בש"פ 715/03 חיים בן ישי נ. מדינת ישראל

בחומר החקירה שנמסר לבא כוח העורר נעשו על ידי המשיבה מחיקות, הואיל ולסברתה לפרטים שנמחקו אין נגיעה לעורר וגם לא לעבירות המיוחסות לו בתיק זה. בא-כוח העורר עתר בפני בית משפט קמא להורות על חשיפת חומר החקירה במלואו, ובקשה זו נדחתה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ש' טימן) טרח ועיין באותן ראיות (ללא המחיקות) ומצא כי "מדובר בעניינים שאינם רלוונטים לעבירה המיוחסת לנאשם או לתיק זה וכי אפילו אם יש מילה או שתיים שכוסו בשחור והיה בהן כדי לתפוס מי מהדוברים, באמירה או בסתירה, הרי שמדובר בחומר הנמצא כרגע בחקירה פלילית סמויה, בעניינים אחרים כשהאיזון מטה את המשקל לטובת הציבור, ואיננו מאפשר גילויו של חומר זה בשלב זה של הדיון".

בהחלטה זו עוסק הערר שבפני, ולאחר שעיינתי אף אני בחומר החקירה, כל שאוכל לומר הוא, כי התרשמותו של בית המשפט המחוזי כפי שמצאה ביטוי בדברים אותם ציטטתי, מקובלת עלי במלואה, ואף אני סבור כי אין מקום לחשוף את הפרטים שהוסתרו מעיניהם של העורר וסניגורו, לפחות לא בעת הזו.

סוגיה נוספת עליה מלין בא-כוח העורר, עוסקת בתעודת חיסיון שהוציא השר לביטחון פנים ביחס לחומר חקירה שכונה 6 F ועד 10 F . בא כוח המשיבה, במכתב ששיגרה לבא-כוח העורר, טענה כי "חומר זה עניינו חקירת אדם נוסף בקשר עם עבירות נשוא כתב האישום". בא-כוח העורר לא הסתפק בתשובה זו ועתר בפני בית משפט קמא להורות למשיבה להוסיף ולהבהיר מהו הנושא הכללי של תעודת החיסיון.

גם את הבקשה הזו דחה בית המשפט המחוזי, ואינני סבור כי שגה בכך. הגדרתה של באת כוח המשיבה במכתבה האמור, משקפת נאמנה את טיבו של חומר חקירה זה, ודעתי היא כי לפחות בשלב זה של ההליכים, לא ניתן היה להרחיב את היריעה מעבר לאמור באותו מכתב.

עניין אחרון שעלה בערר זה היתה בקשתו של בא-כוח העורר לקבל רשימה של כל חומר החקירה הגלוי. על כך השיבה באת כוח המשיבה באומרה, כי רשימה זו כבר נמסרה, והחומר כולו הועמד לעיון הסנגוריה. לנוכח תשובה זו ביקש בא-כוח העורר שהמשיבה תאשר לו בכתב כי אין בידה חומר נוסף, ובאת כוח המשיבה התחייבה לעשות גם את זאת.

העולה מכל האמור שדינו של הערר להדחות, וכך אני עושה.