בש"פ 7158/02 יגאל סבג נ. מדינת ישראל

העורר מואשם כי בשנת 1996 נטל חלק בשתי פרשיות של יבוא סם מסוג קוקאין, מקולומביה לישראל; במקרה הראשון בשיתוף עם אחיו, אבי סבג, ובמקרה השני בשיתוף עם חברתו, מיכל זילכה, ועם עמרם טוויזר. בגדר פרשת האישום הראשונה מיוחסות לעורר גם עבירות של הפקת והחזקת סם מן הסוג האמור. לבקשת המאשימה הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום בירור משפטו. בעררה על החלטה זו התמקדה הסניגורית בטענה, כי הראיות שעל יסודן הואשם העורר בעבירות האמורות אינן מבססות לכאורה את אשמתו, ולמצער אינן מצדיקות את מעצרו.

2.ביום 7/8/96 חזר לישראל מקולומביה, בטיסת המשך מפרנקפורט, אחד עמרם טוויזר. בחיפוש שערכה בכליו, סמוך לאחר נחיתתו בנמל התעופה בן-גוריון, גילתה המשטרה עשרה בקבוקים שנחזו כבקבוקי ליקר אך הכילו קוקאין בתצורתו הנוזלית. מן המסמכים שנתגלו ברשות טוויזר עלה, כי כרטיסי הטיסה שלו נרכשו על-ידי תושבת ירושלים מיכל זילכה. בראשית חקירתה ניסתה זילכה לחפות על המעורבים בפרשה, אך לבסוף התרצתה ומסרה עדות מפורטת בה הפלילה, בין היתר, את העורר וכן את אחיו אבי סבג. היא סיפרה כי בפברואר 1996 הכירה את העורר ובין שניהם התפתחה מערכת יחסים רומנטית. כחודש לאחר הכרותם הכירה את אחיו של העורר, אבי, שחזר לישראל ממסע לקולומביה. בסוף אפריל 1996 נסע אבי פעם נוספת לקולומביה, ועם שובו משם, ב15/5/96-, הביא עימו ארבעה בקבוקים שהכילו קוקאין נוזלי. שלושה מן הבקבוקים נמסרו למשמורתה וימים אחדים לאחר מכן, בדירתה בירושלים, ניסו אבי והעורר להפיק מן הנוזל אבקת קוקאין. עוד סיפרה, כי לבקשת העורר נטלה הלוואה בסך 30,000 ש"ח ומסרה לעורר את הכסף, ששימש בידו למימון עיסקה נוספת של יבוא סמים, וכן שביום 19/7/96, על-פי הנחייתו של העורר, הזמינה במשרד "טיולי הגליל" בירושלים כרטיסי טיסה לבוגוטה ובחזרה (דרך פרנקפורט) על-שמו של עמרם טוויזר. זילכה כלל לא הכירה את טוויזר ואת כרטיסי הטיסה שרכשה בעבורו מסרה לעורר. זילכה הוסיפה, כי ביום 7/8/96 נתבקשה על-ידי העורר לברר בנמל התעופה בן-גוריון אם טוויזר חזר ארצה. אלא שטוויזר, כזכור, נעצר עם שובו ארצה, ומשנודע דבר מעצרו הדריך אותה העורר מה לומר בחקירה אם תיעצר. למחרת מעצרו של טוויזר עצרה המשטרה גם את זילכה, ומשחשפה זילכה את הידוע לה נעצר גם אחיו של העורר, אבי סבג. את העורר לא הצליחה המשטרה לאתר, שכן עם מעצרם של טוויזר וזילכה נמלט העורר מישראל ונעדר מן הארץ במשך קרוב לשש שנים. רק ביום 23/5/02, לאחר שובו לישראל, עלה בידי הרשויות לעוצרו. בחקירתו בחר העורר בשתיקה; לא מסר גירסה, לא השיב לשאלות ונמנע ממתן הסברים.

3.בשנת 1996 הגישה התביעה כתבי אישום נגד טוויזר ונגד אבי סבג. זילכה, שזכתה במעמד של עדת-מדינה, העידה מטעם התביעה במשפטיהם של השניים. כבוד השופטת קפלן-הגלר, שלפניה התברר משפטו של אבי סבג, לא האמינה לעדותה של זילכה, ובהיעדר ראיות מספיקות אחרות זיכתה את אבי סבג מחמת הספק. משפטו של טוויזר התברר לפני כבוד השופטת רוטלוי; עדותה של זילכה במשפט זה זכתה לאימונה של השופטת, שבהסתמך עליה ועל יתר הראיות פסקה להרשיע את טוויזר בדינו.

זילכה עתידה להיות עדת התביעה העיקרית גם במשפטו של העורר. בהתנגדותה לבקשת התביעה למעצרו של העורר טענה סניגוריתו, כי עדותה של זילכה - שבמשפטו של אבי סבג נדחתה כבלתי-מהימנה - אינה מקימה תשתית ראייתית לכאורית אף לעבירות המיוחסות לעורר. השופט המלומד, שדחה טענה זו, מנה בהחלטתו את הראיות הנוספות המצויות בידי התביעה לתמיכת גירסתה של זילכה. כן הזכיר, כי במשפטו של טוויזר זכתה עדותה של זילכה לאימונו של בית המשפט. להלן ציין, כי בתיקים בהם מעורב עד מדינה המסבך מעורבים רבים, יש לשקול את הראיות - ובכללן את אמינות עדותו של עד המדינה - בכל אחד מהתיקים בנפרד.

4.כאמור, גם בערר שלפניי חזרה הסניגורית על טענתה האמורה. אף לדידי, אין בדחיית עדותה של עדת המדינה במשפטו של אבי סבג כדי לבסס הערכה מסתברת כלשהי ביחס לסיכוייה של העדה להיאמן במשפטו של העורר; לא רק לנוכח העובדה, שבמשפטו של טוויזר זכתה עדותה לאימונו של בית המשפט, אלא גם בשל השוני שבין שתי פרשיות האישום ולאור קיומן נגד העורר של ראיות נסיבתיות, התומכות בגירסתה של זילכה, שכמותן לא היו נגד אבי סבג. לפרשת האישום הראשונה המיוחסת לעורר, ואשר רק בה הואשם בשעתו אבי סבג, נקלעה זילכה שלא בטובתה, בעקבות הכרותה עם העורר ולאחר שהסמים כבר יובאו ארצה; בעוד שבפרשת יבוא הסמים נשוא האישום השני, שהסתיימה במעצרו של טוויזר ובתפיסת הסם המיובא, הייתה העדה מעורבת במישרין. העורר, שכזכור בחר בשתיקה, לא הסביר בחקירתו, על מה ולמה יצא מן הארץ סמוך לאחר מעצרם של טוויזר ושל זילכה ונעדר ממנה במשך כשש שנים; ועל שום מה, לגישתו, הפלילה אותו זילכה במעורבות פעילה בעסקאות של יבוא סמים. כן נמנע ממתן הסבר לשיחת טלפון, שבוצעה מביתו של טוויזר אל הפלאפון שלו, ביום שבו הזמינה זילכה את כרטיסי הטיסה עבור טוויזר. בהצטרפן לעדותה של זילכה יש לראיות הנסיבתיות הללו, המתייחסות לפרשת האישום השני, משקל רב-ערך.

5.משנמצא כי להאשמתו של העורר יש תשתית ראייתית לכאורית, מתחייבת המסקנה כי בדין הורה בית המשפט המחוזי לעוצרו עד לתום ההליכים במשפטו. מסוכנותו של העורר נלמדת הן ממהות ומחומרת המעשים שבעטיים הובא לדין, והן מעברו הפלילי הכולל ריצוי תקופת מאסר ארוכה בעקבות הרשעתו בעבירות סמים קודמות. ומכך שנמלט מישראל, סמוך לאחר מעצר שותפיו לעבירות נשוא האשמתו הנוכחית, ניתן להסיק שבעניינו של העורר מתקיים גם חשש ממשי להימלטות מן הדין.

6. הערר נדחה.