בש"פ 717/06 חיים סוסן נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ח' כבוב), בתיק ב"ש 93424/05 מיום 20.10.2005, לפיה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

כנגד העורר הוגש לבית-משפט השלום בפתח-תקוה כתב אישום, המייחס לו שתי עבירות של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 יחד עם סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: הפקודה).

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 24.5.2005 התקשר עם העורר סוכן משטרתי (להלן: הסוכן) וביקש ממנו לרכוש בעבורו טבליות של סם מסוג MDMA . לשם כך, נסעו העורר והסוכן, ביום 25.5.2005, לנתניה ומשם לחדרה, שם רכשו 506 טבליות MDMA

בשווי של 9,000 ש"ח. ביום 30.5.2005 שב והתקשר הסוכן לעורר ותאם עימו ביצוע עסקת סמים. באותו יום נסעו הסוכן והעורר ללוד, שם רכשו 493.87 גרם של סם מסוכן מסוג חשיש.

בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית-משפט השלום בפתח-תקוה, בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

בהחלטתו מיום 21.9.2005 קיבל בית-משפט השלום את הבקשה והורה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, בקובעו, כי קיימות בעניינו של העורר ראיות לכאורה להוכחת אשמתו בעבירות של סחר בסמים וכי מהותן של העבירות המיוחסות לו מקימות עילת מעצר. כן קבע בית-המשפט, כי אינו רואה מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר, שכן אין בכוחה של חלופה כלשהי, כדי לאיין את מסוכנותו.

על החלטתו של בית-משפט השלום הגיש העורר ערר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. ביום 20.10.2005 דחה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ח' כבוב) את הערר בקובעו, כי קיימות כנגד העורר ראיות לכאורה לכך, שמעשיו של העורר אכן היוו סחר בסמים. כן ציין בית-המשפט, כי העורר ביצע את העבירות שעה שהוא ממתין לגזר-דין שאמור היה להינתן בעניינו.

מכאן הערר שבפני.

לטענת העורר, אין במעשים המיוחסים לו משום ביצוע עבירה של סחר בסמים, אלא הוא אך התלווה לסוכן בעת ביצוע העסקאות. עוד טוען העורר, כי הוא מופלה לרעה לעומת שני נאשמים נוספים באותה פרשה, אשר שוחררו לחלופת מעצר.

מנגד, עיקר טענת המשיבה הוא, כי חלקו של העורר בעסקאות הסמים היה מהותי וכי יש להבחין בין עניינו של העורר ובין עניינם של הנאשמים האחרים, לאור נסיבותיהם האישיות.

לאחר עיון בהחלטות הערכאות שקדמו לי ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, ולא בלי לבטים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לקבל את הערר ולהחזיר את הדיון בעניינו של העורר לבית-משפט השלום, כדי שיבחן את אפשרות שיחררו של העורר לחלופת מעצר.

כאמור, באותה פרשה בגינה הואשם העורר, נאשמו גם שניים נוספים ובעניינם הוגשו תסקירים מטעם שירות המבחן ושניהם שוחררו על-ידי בית-המשפט לחלופת מעצר. הגם שבאחד המקרים, בעניינו של אשר ששון, מדובר בנאשם שמעולם לא היה מצוי במעצר ואשר חלקו בפרשה היה מינורי, הרי שלא מצאתי מקום להבחנה בין עניינו של העורר ובין עניינו של הנאשם האחר, נתנאל אוחיון, אשר כאמור שוחרר ממעצר.

אשר-על-כן, הערר מתקבל. החלטתו של בית-המשפט המחוזי מתבטלת. התיק יוחזר לבית-משפט השלום בפתח-תקוה, כדי שיורה על קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן אודות העורר. לאחר קבלת התסקיר ועל-פי תוכנו, יחליט בית-משפט השלום, בהתאם לשיקול-דעתו, האם אכן יש מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר, בתנאים מגבילים שייקבעו על-ידו.

העורר יישאר במעצר עד למתן החלטה אחרת על-ידי בית-משפט השלום בפתח-תקוה.