בש"פ 7171/01 מדינת ישראל נ. פאיק אבו-קישק

1.לפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים או עד למתן פסק דין, לפי המוקדם, לצורך סיום משפט המתנהל נגדו בת"פ 40401/00 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

נגד המשיב הוגש כתב אישום ב25.12.00-, המייחס לו עבירה של סחר בסם מסוכן מסוג הרואין בכמות של 497.50 גרם, והוא נעצר עד תום ההליכים נגדו. ערר בענין מעצרו נדחה.

ב11.1.01- התקימה ישיבת הקראה של כתב האישום והדיון בעניינו ובעניינם של שני נאשמים אחרים הקשורים לאותה פרשה אוחד. החל מאמצע מאי 2001 התנהלה פרשת ההוכחות בעניינם של כל הנאשמים, כאשר לא אחת לא נתאפשרה קביעת מועדי ישיבות סמוכים עקב בקשת הסניגורים, ונוכח אילוצי זמן מצידם. מועדי הוכחות נוספים קבועים עתה לחודש אוקטובר 2001.

2.ב"כ המשיב מתנגד להארכת מעצר של מרשו. לדבריו, מדובר בתיק מורכב עם מספר רב מאד של עדי תביעה כאשר עד היום נשמעו רק חלק קטן מהם, ועל המשיב להמתין עד שיושלמו גם ראיות הנוגעות לנאשמים האחרים. מעבר לכך, לדבריו, המשיב סובל מבעיות בריאות רציניות המתבטאות בגידולים דלקתיים בעכוזו, והוא אף עבר ניתוח בעת שהותו בכלא. הטפול הרפואי במסגרת המאסר הינו קשה ובעייתי ולפיכך יש לראות בהיבט הרפואי משום נסיבה מיוחדת המצדיקה שחרור ממעצר במקרה זה. המדינה מתנגדת לשחרור המשיב ועמדתה היא כי מצבו הבריאותי מאפשר מתן טיפול ראוי בין כתלי הכלא.

3.נתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובאתי לכלל מסקנה כי אין מנוס מהארכת מעצר המשיב מעבר לתשעת חודשי מעצרו ולמשך 90 יום נוספים, כמבוקש על ידי המדינה.

אמת הדבר, כי השימוש בסמכות הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לצורך סיום המשפט צריך להיבחן כחריג ולא ככלל וכמעשה שבשגרה. עם זאת, גם במסגרת בחינת החריג יש לתת את הדעת לאילוצים אוביקטיביים שלא אחת תורמים להתמשכות המשפט ואשר לא תמיד ניתן למונעם, כמו גם לנסיבות אינדיבידואליות מיוחדות לנאשם שיש להתחשב בהן במסגרת שיקלול מכלול הנתונים הצריכים לענין.

במקרה זה, איחוד הדיון בעניינו של המשיב ביחד עם עניינם של שני נאשמים אחרים גורם, ללא ספק, להתארכות הדיון ומשפיע על קצב ניהול המשפט ואין להוציא מכלל אפשרות כי חלקו של המשפט מתארך בגינם של האחרים, כאשר המשיב נושא בינתיים בנטל ההמתנה בתנאי מעצר עד לסיום ההליכים. עם זאת, יש להניח כי בהחלטה על איחוד הדיון נלקחו בחשבון שיקולים חשובים הקשורים בהיבטים הדיוניים של הענין ונמצא כי ישנה חשיבות בבירור מאוחד של פרשות שיש ביניהן קשר גומלין הדוק. בנסיבות אלה, מחיר התארכות המשפט שקול, כך נראה, כנגד יתרונות חשובים אחרים הטמונים באיחוד הדיון, וחלק ממחיר זה עשוי להתבטא בצורך בהארכת מעצר הנאשמים מעבר לתשעה חודשים. במקרה זה, לגורמי התארכות המשפט נוספו גם עומס כללי הרובץ על בית המשפט ולעיתים גם אילוצי זמן מצידם של באי כח הנאשמים, אשר עם כל ההבנה לקיומם גורמים לא אחת להאטת קצב התקדמות המשפט.

מצבו הרפואי של המשיב, עם כל היותו מטריד ומחייב תשומת לב וטיפול מקצועי אחראי, אינו מצדיק בנסיבות ענין זה את שחרורו מן המעצר כעילה העומדת לעצמה. המשיב סובל מבעיה רפואית מתמשכת שבגינה עבר ניתוח באוגוסט שנה זו בעת היותו בכלא. הניתוח בוצע במסגרת פרטית משרשויות שב"ס הגיעו למסקנה כי אין מדובר בניתוח הכרחי מהבחינה הרפואית. ד"ר אדלר, רמ"ח רפואה של שירות בתי הסוהר, הודיע במכתב מ24.9.01- כי לדעתו שב"ס מסוגל לתת את כל הטיפול הרפואי הדרוש לאסיר, והמשך שהותו במאסר אינה מסכנת את חייו. הערכה זו מקובלת עלי ואינני רואה מקום להטיל ספק בה.

במסגרת כלל השיקולים שיש להעריכם בענין זה ראוי גם להצביע על מסוכנותו של המשיב, כפי שהדבר עולה מהעבירות המיוחסות לו בהליך זה, הנוגעות לסחר בסמים קשים בכמות גדולה מאד. נילווה לכך עברו הפלילי המכביד בעבירות רכוש, אלימות וסמים. ביוני 98 הורשע המשיב בעבירות סמים ונגזרו עליו 30 חודשי מאסר ומאסר על תנאי שהוא בר הפעלה במקרה זה.

בהינתן מכלול הנתונים האמורים, אינני רואה מנוס מהיענות לבקשת המדינה להארכת מעצר המשיב מעבר לתשעה חודשים כמבוקש. יש לקוות כי ייעשה כל מאמץ על מנת להחיש את קצב ניהול המשפט כל הניתן בנסיבות הנתונות.

אני מחליטה, אפוא, להאריך את מעצר המשיב בתשעים יום החל מיום 24.9.01, או עד למתן פסק דין בעניינו, הכל לפי המוקדם.

יש להניח כי רשויות בית הסוהר יקפידו על מתן מלוא הטיפול הרפואי לו נזקק המשיב בהתאם לצרכיו הרפואיים.