בש"פ 7173/07 אברהם סאיבוב נ. מדינת ישראל

1.

שני עררים, שהדיון בהם אוחד, על החלטות בית המשפט המחוזי למעצר העוררים עד תום ההליכים.

בכתב האישום שהוגש נגד העוררים לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע שני אישומים. בראשון מיוחסת להם עבירת שוד בחבורה. בשני מיוחסות להם עבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור. לעורר בבש"פ 7173/07 (אברהם סאיבוב) ( להלן: סאיבוב ) מיוחסת באישום זה עבירה נוספת של איומים.

על פי הנטען, בליל 9.7.07 ישבה חבורת אנשים במרכז המסחרי בנתיבות וביניהם שני העוררים והמתלונן.

העורר בבש"פ 7174/07 ( להלן: אלכסיי ) דרש מהמתלונן שיתן לו 150 ש"ח, המתלונן סירב, אלכסיי היכה באגרופו בפניו של המתלונן והפילו, סאיבוב והאחרים בעטו בו – ותוך כדי כך תלשו מצווארו שרשרת זהב וגנבו אותה.

השניים נעצרו על ידי שוטרים והובאו לתחנת המשטרה. שם דחף אלכסיי את אחד השוטרים וקילל אותו וסאיבוב הוסיף קללות משלו. לאחר מכן איים סאיבוב על שוטר מתנדב שהיה בתחנה כי "יטפל בו בחוץ ויסגור איתו חשבון" וכן "שיוציא לו את העיניים".

בהמשך תקפו העוררים שוטרים בתחנה בכך שהיכו בהם, ירקו עליהם והטיחו בהם נאצות.

המדינה ביקשה לעצור את שני העוררים עד תום ההליכים.

עניינו של העורר אלכסיי נדון בפני כב' הנשיא י' פלפל ואילו עניינו של העורר סאיבוב נדון בפני סגן הנשיא י' טימור. שניהם נעצרו עד תום ההליכים.

2.

העורר אלכסיי לא חלק בבית המשפט קמא ואינו חולק עתה כי חומר החקירה עולה כדי ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו.

טענותיו בערר מכוונות כנגד כך שבית המשפט קמא דחה על הסף הצעה לחלופת מעצר שהביא בפניו – מבלי שזו נבדקה לגופה.

העורר סאיבוב טען לעומת זאת בבית המשפט קמא כי בעניינו שלו אין ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו באישום הראשון.

בערר טוען הוא כנגד החלטת בית המשפט קמא לפיה קיימות ראיות לכאורה לעניין האישום הראשון – כאשר קביעה זו אינה מנומקת.

אשר לאישום השני – הוא אינו חולק כי קיימות ראיות לכאורה – אולם לטענתו משלא היתה עילה לשוטרים לעצרו ולהביאו לתחנה – הרי שאין בהתנהגותו הנטענת שם כדי להקים עילת מעצר.

אתייחס להלן לעניינו של כל אחד מהעוררים.

העורר סאיבוב

3.

עיון בחומר החקירה מעלה כי זיהויו על ידי המתלונן כמי שהשתתף בתקיפתו במהלך ביצוע השוד – היה לאחר שבשתי פעמים קודמות – במהלך החקירה בליל האירוע – הוא לא הצליח לזהותו.

חומר החקירה מעלה כי במהלך אירוע התקיפה והשוד היו המתלונן ותוקפיו מבוסמי אלכוהול. יתכן, כדברי ב"כ המשיבה, כי בכך ההסבר לזיהוי המאוחר יותר שזיהה אותו המתלונן רק למחרת היום.

מכל מקום – תוקפו הלכאורי של הזיהוי כשלעצמו מוחלש במידת מה.

לעומת זאת – העורר סאיבוב עצמו מאשר כי נכח בזירת האירוע בה בוצע השוד וכי נעצר לחקירה על ידי השוטרים באותו המקום זמן קצר לאחר האירוע.

נתון זה שבחומר החקירה מחזק את תוקפו הלכאורי של זיהויו (המאוחר כאמור) על ידי המתלונן.

אשר לאישום השני – הסניגור אינו חולק כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו – תקיפת שוטרים, העלבתם ואיום על חייהם – במהלך חקירתו לאחר אירוע השוד בתחנת המשטרה.

איני מקבל את טענת ב"כ העורר כי מעצרו לצורך החקירה היה שלא כדין, כיון שאותה שעה טרם זוהה העורר ע"י המתלונן.

המתלונן ניגש לתחנת המשטרה לאחר השוד והגיש תלונתו.

שוטרים בניידת סיור נשלחו למקום האירוע, שם מצאו את שני העוררים וביקשו מהם להתלוות אליהם לחקירה.

העוררים בתגובה פתחו בסדרת המעשים כנגד השוטרים כמפורט באישום השני. בנסיבות אלה אין למצוא דופי בדרישת השוטרים מהעורר להתלוות אליהם לחקירה – ואין הצדקה, צידוק או הקלה כלשהי במעשים המיוחסים לעורר בענין זה.

עילת המעצר קמה בעניינו של עורר זה נוכח המסוכנות הנודעת מהאלימות הבוטה בה ביצע את השוד בצוותא עם העורר הנוסף.

למסוכנות זו מצטרפת זו הנודעת מאלימותו והתנהלותו בתחנת המשטרה כלפי שוטרים שעה שהוא עצור לחקירה.

בעברו הפלילי הרשעות בעבירות אלימות, רכוש, סחיטה באיומים, תקיפת שוטרים, ואיומים.

לפני כשנה שוחרר ממאסר שריצה לאחר הרשעתו בעבירות של תקיפת שוטרים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, סחיטה באיומים וגניבה. כמו כן תלויים ועומדים כנגדו הליכים פליליים נוספים.

בהינתן כל אלה – ספק אם תסכון לעורר זה חלופת מעצר כלשהי, מה גם שלא הוצעה על ידו חלופת מעצר בפני בית המשפט קמא.

לאור זאת – דין עררו של סאיבוב להידחות.

העורר אלכסיי

4.

עורר זה לא חלק ואינו חולק על קיום ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו בשני האישומים.

על המסוכנות הנודעת מתוך כך עמדתי לעיל בעניינו של העורר הנוסף.

גם עברו הפלילי של העורר אלכסיי קשה ומכביד והוא כולל הרשעות בעבירות רבות של אלימות, רכוש, איומים ודרישת נכס באיומים.

הוא הספיק כבר לרצות מספר תקופות מאסר בגין עבירות אלה.

גם לעורר זה ספק רב אם תסכון חלופה שאינה מעצר של ממש.

החלופה שהציע סנגורו לבית המשפט קמא בדמות מעצר בית בבית דודתו נדחתה על הסף כבלתי מתאימה – נוכח המסוכנות הנודעת מהאישומים המיוחסים לו עתה, אלימותו הנטענת והמוכחת לכאורה כלפי אזרחים ושוטרים ועברו הקשה והמכביד בפלילים.

לא מצאתי מקום להתערב במסקנתו זו של בית המשפט קמא.

בהינתן כל האמור והמפורט לעיל – אני דוחה את שני העררים.