בש"פ 7174/01 מדינת ישראל נ. צביקה יפרח

1.המדינה מבקשת להורות על הארכת מעצר המשיב בת.פ. 40352/000 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב לתקופה של 60 ימים נוספים.

אלה העובדות הצריכות לענין:

ביום 19/11/00 הוגש כתב אישום כנגד המשיב המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה בכך שבינו ואדם נוסף לבין המתלונן נתגלע סכסוך שבעטיו רדף המשיב אחר המתלונן עם סכין, השיגו ודקר אותו פעמיים בצווארו וראשו, ופצע אותו קשה. לאחר זאת נמלט המשיב מזירת הארוע. קרבן המעשה אושפז כשהוא חסר הכרה למשך תקופה ארוכה והפך משותק באופן מלא מצווארו ומטה.

המשיב נעצר עד תום ההליכים נוכח מסוכנותו בהינתן אופי העבירות המיוחסות לו ונוכח עברו הפלילי המכביד, הכולל 12 הרשעות קודמות. ערר על החלטת המעצר שהוגש לבית המשפט העליון נדחה.

כתב האישום הוקרא ב27/11/00- ומאז ואילך היה קצב ניהול המשפט מניח את הדעת. לקראת סוף מרץ 2001 נשמעו כל עדי התביעה פרט לשותפו לעבירה של המשיב, אשר מתן עדותו התעכב כל עוד משפטו לא נסתיים. משהזמן התארך, החליטה התביעה לאחר מספר תזכורות לוותר על עדות זו ולסיים בזאת את פרשת התביעה כדי להאיץ את קצב ניהול המשפט. אלא שבא כוח המשיב סירב לותר מצידו על עדות השותף וביקש לשמור על זכותו לזמנו כעד הגנה. מהלך זה הביא לכך שהמשפט לא נסתיים בתוך תשעה חודשי המעצר, והוגשה בקשת המדינה להאריך את המעצר מעבר לתשעה חודשים. הצדדים הסכימו במסגרת אותה בקשה להארכה נוספת של חודש ימים. ביום 20/8/01 נסתיימה פרשת ההגנה אך ב"כ המשיב ביקש לחקור את המתלונן חרף העובדה שגם אותה עת היה מאושפז בבית החולים ולא היה מסוגל לתקשר עם סביבתו. חקירה זו לא נסתייעה ובא כוח המשיב ביקש לדחותה למשך חודשיים לצורך הגשת חוות דעת רפואית ביחס לאפשרות כי זכרונו של המתלונן יחזור אליו. בית המשפט דחה בקשה זו וקבע מועד לסיכומי טענות, אולם סיכומי ההגנה לא נשמעו מאחר שאותה עת בא כוח המשיב הגיש בקשה לשחרור מייצוג בשל חוסר שיתוף פעולה מצד מרשו. בינתיים נשמעו סיכומי ההגנה והתיק קבוע להכרעת דין ב15/10/01-. על רקע התפתחויות אלה במשפט מתבקשת הארכה נוספת של מעצר המשיב עד לסיום המשפט.

2.הגבלת תקופת מעצרו של אדם למשך תשעה חודשים בעת ניהול משפטו נועדה להבטיח כי בעודו במעצר, יתנהל משפטו בקצב מזורז, לבל תישלל חירותו בטרם סיום המשפט תקופה ארוכה מן הסביר. שומה, על כן, להבטיח כי קצב התנהלות המשפט הוא סביר וראוי, שאם לא כן, צפוי הנאשם להשתחרר מן המעצר ולהמתין לסיום משפטו מחוץ לכותלי בית הסוהר. עם זאת, בחינת קצב ניהול המשפט נעשה באמות מידה אובייקטיביות של סבירות וניתן משקל לאילוצים אובייקטיביים העשויים להשפיע על התמשכותו כמו גם להתנהגות בעלי הדין ולמידת תרומתם והשפעתם על משך הדיונים ואופיים.

בענייננו התנהל המשפט בקצב סביר עד לשלב בו נדרשה עדות השותף לעבירה. כאן חל עיכוב שהיה נעוץ במשך התנהלות משפט אחר של השותף. התביעה מצידה הסכימה לותר על עדות השותף כדי להחיש את סיום המשפט והמשיב הוא זה שביקש את הבאתו, אף כי בסופו של דבר לא מימש את כוונתו והביא אף לדחיות נוספות עקב בקשות לחקירת עדים נוספים, לרבות המתלונן, ונוכח הפסקת שיתוף הפעולה בינו לבין עורך דינו. בנסיבות אלה נהיר הוא כי התמשכות המשפט נבעה הן מטעמים אובייקטיביים הקשורים בעדות השותף והמתלונן, והן נוכח עיכובים שנגרמו בעטיו של המשיב, ואין מקום כי ילין על צורך בהארכת מעצר נוספת עד למתן הכרעת הדין. לכל אלה מצטרף גם שיקול מסוכנותו הרבה של המשיב, המקשה מצידה על אפשרות שחרורו.

מתן הכרעת הדין נמצא בפתח ונועד לאמצע חודש אוקטובר שנה זו. בנסיבות אלה, אני מקבלת את הבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב למשך 60 ימים נוספים החל מיום 17/9/01 או עד למתן פסק דין, הכל לפי המוקדם.