פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
7174/97
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
העורר
:
יאיר
לוק
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית-המשפט המחוזי
בירושלים
מיום 1.12.97 בב"ש 1519/97
שניתנה
על ידי כבוד השופט י' עדיאל
תאריך
הישיבה: י"ג בכסלו תשנ"ח (12.12.97)
בשם
העורר: עורך-דין ברוך בן-יוסף
בשם
המשיבה: עורך-דין יהודה ליבליין
החלטה
העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בירושלים בעבירות של תקיפה והתעללות בקטין. עם הגשת כתב-האישום הורה בית-משפט קמא על מעצרו עד תום ההליכים, ובה-בעת הוסיף והורה כי יוכל להשתחרר ממעצרו אם יעמוד בתנאים אלה ואחרים. מבין כל אותם תנאים, שניים הם לענייננו, ואלה הם: האחד, שהעורר ישהה ב"מעצר בית" מחוץ לירושלים, והאחר, שהעורר לא יצור קשר כלשהו עם בני משפחתו.
למחרת יום ההחלטה הציע העורר כי ישהה בישוב מיצד מחוץ לירושלים, ובית-משפט קמא אישר מקום זה בגדרי ההחלטה שנתן. העורר שוחרר איפוא בערובה.
הערר שלפני נסב, בעיקרו, על שני התנאים הנ"ל שהציב בית-משפט קמא לעורר. שמעתי את טיעוניו של עורך-דין בן-יוסף, אך לא נשתכנעתי כי יצאה שגגה מלפני בית-משפט קמא בקובעו את תנאי השחרור שקבע, לרבות את שני התנאים הנ"ל. יחד-עם-זאת, ובעקבות טיעוניו של עורך-דין בן-יוסף, אעיר מספר הערות לעניינם של שני התנאים הנ"ל, אחד לאחד.
אשר לשהותו של העורר בישוב מיצד: טוען עורך-דין בן-יוסף כי העורר הינו אדם חולה - חולה-חולני - וכי נדרש הוא לטיפול רפואי צמוד. מטעם זה מבקש הוא כי יותר לו לפנות אל רופא שאינו נמצא בישוב מיצד, לפי הצורך והעניין. בהקשר זה מוסיף עורך-דין בן-יוסף ומתלונן על תנאי נוסף שהוצב לעורר ולפיו עליו להתייצב שלוש פעמים בשבוע בתחנת משטרה סמוכה.
אפשר יש ממש בטיעוניו של עורך-דין בן-יוסף, ובלא שאביע דעה כלשהי - לכאן או לכאן - תקנתו של העורר היא בפנייה לבית-משפט קמא, בבקשה כי יוקל נטל התנאים מעליו. למותר לומר שיהיה על העורר להוכיח את טיעוניו, ולשכנע את בית-המשפט כי הקלה בתנאים לא תפגע בצורכי ניהולו של המשפט ובשלום הילדים.
אשר לתנאי האוסר על העורר ליצור קשר כלשהו עם בני משפחתו: טוען עורך-דין בן-יוסף כי נפשו של העורר קשורה בנפש ילדיו - בייחוד אמורים הדברים ב"בנימין" הקטן, הלא הוא הלל - וניתוקו מן הילדים יקשה עליו במאוד.
טענה זו בהצגתה כך אינה טענה הראויה להישמע, וכפי שאמר בית-משפט קמא, יפה לה שלא תישמע משתישמע. על-פי הראיות לכאורה הוכיח העורר עצמו כאב מזיק לילדיו, ואין פלא בדבר שבית-המשפט קמא ראה להחליט על ניתוקו מהם. בה-בעת לא נוכל להעלים עין מצורכי הילדים, ואפשר הם זקוקים לאביהם על-אף התנהגותו כלפיהם. ואלה הקטנים בוודאי לא חטאו. אכן, אם חשים הם הילדים צורך לפגוש את אביהם - ואביהם הוא אביהם, אין אב בלתו - אפשר יימצא צורך להקל בתנאי הניתוק ובלבד שיובטח כי לא ייפגעו הליכי המשפט ולא ייפגע שלום הילדים. לעניין זה, כך דומה, יש צורך בקבלת תסקיר של שירותי הרווחה, ומשיינתן תסקיר זה יוכל בית-המשפט לשקול אפשרות לשנות מאיסור המיפגשים בין העורר ובין ילדיו.
בנסיבות אלו לא אוכל אלא להציע כי בא-כוח העורר יעמוד בקשר עם פרקליטות המדינה, ליצירת קשר עם שירותי הרווחה. ומכאן ואילך ניתן יהיה לגלגל את ההליכים בדרך ראויה.
סוף דבר: בכפוף לדברים שאמרתי לעיל, אני מחליט לדחות את הערר.
היום, י"ג בכסלו תשנ"ח (12.12.97).
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97071740. G01