בש"פ 7177/05 ארנון אבירי נ. מדינת ישראל

1.לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. פסק הדין נשוא הבקשה ניתן ביום 28.3.05, ואילו הבקשה הוגשה ביום 25.7.05. במסגרת ההליכים בפני בית המשפט לענייני תעבורה הורשע המבקש בשתי עבירות של נהיגה בזמן פסילה ללא רישיון תקף. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש, וכעת מבוקש כי תינתן ההזדמנות לערער על חומרת העונש.

2.בא כוח המבקש טוען כי בקשת הרשות לערער הוכנה במועדה, אך לא הוגשה מחמת היסח הדעת, ולפיכך אין מדובר בטעות של המבקש עצמו. עוד נטען כי עניינה של הבקשה בעונשו של המבקש, אותו הוא עתיד לסיים לרצות בעוד שנים רבות, ולפיכך אין כל נזק באם יותר לו להגיש בקשתו באיחור.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה מדובר באיחור של כחודשיים ומחצה, כאשר הנימוק היחיד הוא טעות משרדית והיסח הדעת, נימוקים אשר לגביהם כבר נקבע כי זהו אינו הסבר מספיק. לגופו של עניין נטען כי אין ממש בטענות, וכי סיכויי ההליך עצמו נמוכים, שכן עניינו חומרת העונש ותו לא, הגם שבכסות של עיוות דין, וכאשר בית המשפט המחוזי קבע כי אילו הייתה המדינה מגישה ערעור על קולת העונש, היה לו סיכוי להתקבל.

4.לאחר בחינת הבקשה וטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. כיוון שמדובר באיחור משמעותי כל כך, נדרש טעם של ממש על מנת להצדיקו. אין די בטענה סתמית לפיה" היסח הדעת" הביא לאיחור זה, בייחוד נוכח משך האיחור כאמור, בענייננו, גם לו תתקבל הבקשה מדובר בהליך שסיכוייו קלושים, שכן מבוקש ערעור בגלגול שלישי על חומרת העונש. סיכויי ההליך נפגעים עוד נוכח דברי בית המשפט המחוזי לעניין העונש. מכל מקום, משלא הוצג טעם של ממש לבקשה, אין מקום לקבלה.