בש"פ 7178/05 איתי סוברה נ. מדינת ישראל

ביום 11.8.2005 ניתנה בהליך שבכותרת החלטה בה נדחתה בקשה שהגיש המבקש להעברת מקום דיון.

ביום 24.11.2016 הגיש המבקש את הבקשה שבפניי "להסיר" מן ההחלטה את שמו ומספר תעודת הזהות שלו (המופיעים בכותרת ההחלטה), וזאת בשל חששות שונים שהעלה (פגיעה בקבלה לעבודה וזיוף פרטיו על ידי נוכלים).

לא מצאתי יסוד בדין להיעתר לבקשה.

ראשית, "הכלל הינו כי הדיון הוא פומבי. מניעת פרסום היא חריגה ואפשרית במקרים מיוחדים המצדיקים זאת" (ע"א 4362/99 טייב נ' עיתון כל העיר

(4.7.1999). כן ראו הוראות סעיפים 68 ו-70 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984; בג"ץ 5770/05 ויזל נ' מפכ"ל המשטרה

(9.8.2005)). במקרה דנן לא הצביע המבקש על עילה בדין המצדיקה להיעתר לבקשה לחסות את שמו, וגם עיון בהחלטות שניתנו בהליך זה (ויצוין כי התיק אינו בנמצא, וכל שהובא בפניי הוא ההחלטה מיום 11.8.2005, ועיינתי גם בהחלטה מיום 26.7.2005 אשר פורסמה), מלמד כי אין הן כוללות נתונים המצדיקים הטלת חסיון. עוד אציין כי החששות שהעלה המבקש בבקשות נטענו בעלמא.

שנית, ההחלטות שניתנו בהליך זה ניתנו לפני למעלה מעשור והן מפורסמות באתר הרשות השופטת תקופה ארוכה, וגם נתון זה תומך בדחיית הבקשה (ראו והשוו בג"ץ 2691/10 פלוני נ' שר הפנים (12.5.2013)).

אשר על כן ובהעדר כל עילה מבוררת בדין להיעתר לבקשה, הבקשה נדחית.