בש"פ 718/11 מדינת ישראל נ. פלוני

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי במחוז מרכז (כבוד השופט צ' דותן ) בתיק עמ"ת 31193-01-11 מיום 25.1.2011 במסגרתה הוחלט על שחרורו של המשיב למעצר בית בתנאים מגבילים עד החלטה אחרת של בית משפט השלום.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של איומים וכן עבירה של תקיפה. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 24.12.2010, לאחר שנודע לו כי בתו (להלן: המתלוננת ) התלוננה על אירוע אונס שעברה, הוא איים בפגיעה בגופה בכך שאמר לשוטר בתחנת המשטרה כי אם השמועה על האירוע תתפשט הוא "יתאבד או ישחט אותה". בנוסף, כשבוע לפני אותו אירוע, תקף המשיב את המתלוננת באמצעות כבל מאריך של מכשיר טלפון לאחר שביקשה לצאת לבלות עם חברותיה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה העוררת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים. ביום 26.12.2010 הורה בית משפט השלום (כבוד השופטת

ש' דקל-נוה ) לעצור את המשיב עד להחלטה אחרת וביום 29.12.2010 הורה לשירות המבחן להכין תסקיר בעניינו של המשיב על מנת לבחון חלופת מעצר.

על החלטה זו הגיש המשיב ערר לבית המשפט המחוזי. ביום 25.1.2011 קיבל בית המשפט את הערר והורה לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בפיקוחם של שלושה מפקחים שחתמו על ערבות צד ג' בסך של 2,500 ש"ח. בנוסף, חתם המשיב על התחייבות עצמית בסך של 2,500 ש"ח וכן הפקיד במזומן סך של 2,000 ש"ח. בקשתה של העוררת לעיכוב ביצוע עד להגשת הערר שבפניי נדחתה. בהחלטתו, קבע בית המשפט כי לא נשקפת מסוכנות ממשית מצד המשיב כיוון שמסוכנותו הנטענת היא רק כלפי המתלוננת, אשר שוהה במעון נעול.

מכאן הערר שבפניי, במסגרתו טוענת העוררת כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בטרם התקבל תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו. לטענתה, העובדה כי המתלוננת נמצאת במעון נעול אינה מאיינת את מסוכנותו של המשיב כלפיה, זאת בייחוד לאור העובדה ששמו של המעון ידוע לו. עוד טוענת העוררת, כי שגה בית המשפט בכך ששחרר את המשיב לחלופה מבלי לחקור את המפקחים ולבחון את מהות החלופה, אשר אין בה בכדי לאיין את מסוכנותו.

מנגד, סומך המשיב את ידיו על החלטתו של בית המשפט המחוזי וטוען כי החלופה שנבחרה הינה חלופה ראויה שנבחנה על ידי בית המשפט. עוד טוען המשיב, בין היתר, כי לא בנקל יורה בית המשפט לעצור מחדש נאשם שכבר שוחרר לחלופת מעצר, זאת בייחוד לאור העובדה כי בזמן בו שוחרר לא ניסה ליצור קשר עם המתלוננת ולא הפר את תנאי שחרורו.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטות הערכאות הקודמות, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להתקבל.

אכן, הלכה היא כי, ככלל, לא יורה בית המשפט להחזיר למעצר נאשם שכבר שוחרר, אלא שמקרה זה הינו מקרה חריג אשר מצדיק סטייה מהלכה זו. ראשית, מסוכנותו של המשיב כלפי המתלוננת עולה בבירור מחומר הראיות שבתיק ואין להקל בה ראש. המשיב התבטא באופן ברור בפני שוטר כי בכוונתו "לשחוט" את המתלוננת. בניגוד למסקנתו של בית המשפט המחוזי, לדידי, אין בעובדה שהמתלוננת נמצאת במעון נעול בכדי לאיין מסוכנות גבוהה זו. המתלוננת ברחה בעבר ממוסד אחר בו שהתה, כפי שעולה מתסקיר בעניינה שהוגש לבית משפט השלום לנוער, ואין לדעת בביטחון שלא תעשה זאת שנית. בנוסף, אמנם מדובר במעון נעול אך אין בכך כדי למנוע מהעורר להגיע אליו, בייחוד לאחר שידוע לו שמו של המעון והוא יכול בקלות לגלות היכן הוא ממוקם. בעניין זה אוסיף כי לא היה מקום לציין את שמו של המעון בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ובעניינים מסוג זה רצוי לנהוג בזהירות יתר. שנית, המשיב היה משוחרר לזמן קצר ביותר, אשר לא ניתן ללמוד ממנו דבר לעניין כוונתו להגיע אל המתלוננת ולממש את איומו. שלישית, תסקיר מטעם שירות המבחן צפוי להיות מוגש בעוד ימים ספורים. לאחר שיוגש התסקיר יוכל בית משפט השלום לגבש מסקנה מושכלת בנוגע למסוכנותו של המשיב ולאפשרות לשחררו לחלופת מעצר הולמת אם ימצא זאת לנכון.

לפני סיום החלטתי, אציין כי טוב היה עושה בית המשפט המחוזי לו היה מורה על עיכוב ביצוע החלטתו ומאפשר למשיבה להגיש עליה ערר. יפים לעניין זה דבריו של בית משפט זה בבש"פ 7968/01 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, ניתן ביום 16.10.2001):

"כפי שנאמר לא אחת... סמכותו של בית משפט לעכב ביצוע החלטה על שחרור ממעצר סמכות חשובה היא ביותר, ושומה עליו על בית המשפט לשקול היטב-היטב עד שמסרב הוא למדינה לעשות שימוש בסמכותו זו. העובדה שבית משפט קמא סובר כי ראוי לשחרר נאשם ממעצר, החלטה היא הנתונה לערר, ונכון וראוי הוא כי בית משפט קמא ייתן הזדמנות לבית משפט שלערעור להידרש לערר המדינה בלא שייווצר סיכון אך בשל שיחרורו של נאשם ממעצר עד לשמיעת הערר".

אשר על כן, הערר מתקבל. החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת. אני מורה בזאת על מעצרו של המשיב לאלתר, וזאת עד להחלטה אחרת של בית משפט השלום ברחובות במ"ת 41733-12-10. בית משפט השלום מתבקש בזה להקדים את מועד הדיון בפניו ליום 30.1.11 בשעות לפני הצהריים. שרות המבחן מתבקש להכין את תסקיר המעצר בעניינו של המשיב ולהגישו לבית המשפט במועד הדיון הנ"ל.