בש"פ 7187/08 מדינת ישראל נ. פאהד ג'אבר

1.

זו בקשת המדינה להארכת מעצרם של המשיבים לצורך המשך ניהול משפטם.

2.

המשיבים, ביחד עם נאשם נוסף, אשר הודה והורשע במיוחס לו (להלן - בילאל), מואשמים באינוס קבוצתי של נערה בת 16 וחצי. העבירות המיוחסות להם הן עבירות אינוס ומעשה סדום בחבורה בלא הסכמה, תוך ניצול מצב המונע התנגדות, וגרימת חבלות. כן הם מואשמים בעבירה של שיבוש מהלכי משפט.

3.

על-פי כתב האישום, ארבעת המשיבים ובילאל, ביחד עם אחר אשר הורשע בתיק נפרד (להלן - ראס) פגשו בקיוסק בנתניה שתי קטינות, ילידות 1991, ששתו משקה אלכוהולי, וחשו ברע. משיב 2 ניצל את מצבן הקשה של הקטינות, וגנב את תיקה של הקטינה א.ח., על תכולתו. כשהיו הקטינות במצב שכרות על סף עלפון, הכניסו אותן המשיבים בניגוד לרצונן לרכבים שלהם ונסעו לחוף הים. כשהגיעו לחוף, נשארו משיב 3 ובילאל במכונית עם הקטינה ב.מ., והחלו לנשקה על אף התנגדותה. משיב 1 ירד מרכבו, לקח את א.ח. למרחק כאשר משיבים 4,2 וראס רודפים אחריו. בעומדם על-ידו, התפשט ממכנסיו, הפשיט את הקטינה, ואנס אותה דרך פי הטבעת. לאחריו, ניסה ראס לאנוס אותה בלא הצלחה, והוא מצץ, נישק וליקק את חזה ואת פיה.

משיב 3 ובילאל הגיעו אז לזירת האונס. משיב 2 אנס את א.ח. בפי הטבעת בסיועו של ראס, ומשיב 3 נגע בגופה, ומצץ את חזה. באותו שלב, בילאל הוריד את מכנסיו, אך משיב 3 אמר לו כי הוא הבא בתור. בילאל אחז את רגלה של א.ח., ומשיב 4 אחז את רגלה השניה בעת שמשיב 3 אנס אותה עד שהגיע לסיפוק מיני.

תוך כדי מעשי האונס, תקפו המשיבים את א.ח. באגרופים ובמכות, קיללו אותה בגינויים "יהודיה מסריחה", ולא שעו לבקשותיה לחדול ממעשיהם. כתוצאה ממעשי המשיבים, נחבלה הקטינה בחבלות ובשריטות בכל חלקי גופה, ונגרם לה קרע בקרום הבתולין. בהמשך, משיב 2 פתח את הרכב האחר והשליך מתוכו את הקטינה ב.מ. אל הארץ, והיא נחבלה בידה. המשיבים השליכו את בגדיה של א.ח., הותירו אותה שוכבת על חוף הים, וברחו מהמקום. בהמשך, שרפו את תיקה, וזרקו מתוכו את תכולתו. למחרת, נפגשו המשיבים בקלאנסווה, והחליטו כי אם ייעצרו, יימנעו מלהפליל זה את זה. הם החליטו שראס יודה בביצוע המעשים, אך הוא סירב.

4.

כל המעורבים בפרשה נעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

5.

במהלך תשעת החודשים הראשונים, התקיימו שתי ישיבות הוכחות בהן העידו 6 עדי תביעה. ההגנה הסכימה לוותר על העדת 5 עדי תביעה, ואחד מהנאשמים (נאשם 4) הודה במיוחס לו והורשע. במהלך הדיון נתבקשו מספר דחיות על-ידי ההגנה.

התיק קבוע להמשך הוכחות ל-6 מועדים נוספים בתקופה שמ-25.11.08 ועד 10.2.09.

6.

מסוכנותם של המשיבים עולה על פניה מהעבירות החמורות המיוחסות להם, המשלבות מעשי אינוס אכזריים ומעשי אלימות ומין אכזריים כלפי שתי קטינות חסרות ישע. המסוכנות שבשחרורם כרוכה, בין היתר, גם בחשש להימלטות וחשש לשיבוש מהלכי משפט, עליו ניתן להסיק מעבירת השיבוש המיוחסת להם באישומים, כאשר ניסו לתאם עמדות ולהטיל את האשמה על אחד השותפים, ונוכח שריפת תיקה של המתלוננת.

מידת מעורבות כל אחד מהמשיבים באירועי הפשע המיוחסים להם דומה במהותה ובחומרתה, ולא מצאתי עילה טובה לאבחנה ביניהם ככל שהדבר מקרין על מסוכנותם. מבין המשיבים שבעניינם הוגש תסקיר מבחן היה שירות המבחן נכון לבחון חלופת מעצר רק בעניינו של המשיב 3, אולם ציין בתסקירו כי רמת הסיכון לפגיעות מיניות חוזרות הנשקפת ממשיב זה הינה גבוהה "בהקשר חברתי ותחת השפעת אלכוהול". לגבי יתר המשיבים, לא בא השירות בהמלצה כלשהי. יש לציין כי למשיב 2 עבר פלילי, ותלוי נגדו מאסר על תנאי בר-הפעלה, ולאחרונה הוא הואשם עם אחרים בעבירת הריגה, קשירת קשר לביצוע פשע, וחטיפה לשם רצח.

7.

בנסיבות הענין, יש מקום להיענות לבקשת המדינה, ולהאריך את מעצרם של המשיבים כמבוקש, לצורך המשך ניהול משפטם. מסוכנותם הרבה הנלמדת מחומרת העבירות המיוחסות להם, החשש להימלטותם נוכח העונש הצפוי להם אם יורשעו, החשש לשיבוש הליכים באם ישוחררו מן הצד האחד; והעובדה כי מ דובר במספר נאשמים ובמשפט מורכב הצורך זמן שיפוטי ניכר, כל אלה מצדיקים הארכת המעצר לצורך המשך המשפט. מועדי ההוכחות שנקבעו בחודשים הקרובים מצביעים על המשקל הרב שהערכאה הדיונית מייחסת לקצב ההליך השיפוטי, ולחשיבות שבסיום מהיר של המשפט.

8.

יש לציין, כי משיבים 3 ו-4 טוענים כי הראיות כנגדם בהליך מבוססות על עדותו של הנאשם ראס בלבד, וכי עדותו של עד זה נקבעה לשמיעה רק בעוד 6 חודשים, שכן דינו טרם נגזר. טענה זו אינה מקרינה ישירות לענין בקשה זו, אולם ראוי שתובא לתשומת לב רשויות התביעה לצורך שיקולם האם ובאיזו מידה ניתן להקדים את עדותו של ראס, לאור חשיבותה בכלל, ולעניינם של משיבים 3 ו-4 בפרט.

9.

לאור מכלול שיקולים אלה, בקשת המדינה מתקבלת, ומעצרם של המשיבים מוארך בתשעים ימים מיום 25.8.08 או עד למתן פסק דין בעניינם, לפי המוקדם.