בש"פ 7197/02 מדינת ישראל נ. פלוני

המשיב, כבן 18, עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי על-פי כתב-אישום המייחס לו עבירות של כליאת שווא וביצוע מעשה סדום בנסיבות מחמירות כלפי קטין בן תשע, וכן עבירות של כליאת שווא ומעשה מגונה כלפי קטין כבן אחת-עשרה. עם הגשת כתב האישום נגדו ביקשה המאשימה מבית המשפט המחוזי להורות על מעצרו עד לתום בירור המשפט. סניגורו של המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך טען כי בנסיבות העניין ובהתחשב בגילו הצעיר של המשיב מן הראוי להסתפק בחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי סבר כי הבקשה למעצרו של המשיב מוצדקת, ואולם בשל גילו של המשיב נעתר לבקשת הסניגור והורה לשחרר את המשיב מן המעצר בהפקדת ערבון וערבויות, וכן בתנאי שמעת שחרורו ישהה המשיב במעצר בית מלא בבית דודו ובפיקוחו הצמוד של הדוד.

לפני ערר מטעם המדינה על החלטה זו. נראה לי כי המאשימה הניחה בסיס מוצק לשתי טענותיה העיקריות: האחת, כי יש יסוד סביר לחשש שאם ישוחרר ממעצרו עלול המשיב לבצע מעשים דומים כלפי קטינים, ועל-כן יש לראותו כמסכן את שלומם של קטינים; והשנייה, כי יש יסוד סביר לחשוש שאם ישוחרר ממעצרו עלול המשיב להימלט מן הדין. הטענה בדבר המסוכנות סומכת על העובדה שהמדובר בביצוע עבירות מין כלפי שני קטינים שונים במועדים סמוכים, ואילו הטענה בדבר חשש ההימלטות מבוססת על העובדה שמייד לאחר האירועים נמלט המשיב והסתתר מפני המשטרה, שרק מקץ כחמישה חודשים הצליחה לאתר אותו ולעצרו.

מן האמור נובע כי עררה של המדינה הוא על-פניו מבוסס. גם השופט המלומד היה ער לנתונים הללו, אך כאמור החליט לייחס משקל לגילו הצעיר של המשיב ורק מטעם זה החליט להסתפק בחלופת מעצר. חרף טענותיו של בא-כוח המדינה, נוטה הייתי לאשר את החלטת השחרור בתנאי חלופה, אילו שוכנעתי כי בחלופה שהוצעה ואושרה יש כדי להשיג את מטרות המעצר. אולם מן הנתונים המצויים לפניי לא עולה, או לפחות לא ברור, כי החלופה עומדת בתנאי הכרחי זה.

כאמור, האפשרות לשחרר את המשיב הותנתה בכך שיימצא במעצר בית בבית דודו ובפיקוחו הצמוד. משלא ניתנה למדינה שהות לבדוק את הפרטים לא ניתן לדעת אם ביתו של הדוד מהווה מסגרת מתאימה לקיום החלופה. אין מחלוקת כי הדוד (כבן 51) הוא לכאורה אזרח מתוקן, שאין לחובתו מעורבויות פליליות. אבל נאמר שבניו הבוגרים מתגוררים באותו בית, וכי הללו, או חלקם, נשואים. לא נמסר אם יש למי מהם ילדים, שאם התשובה לשאלה זו היא בחיוב, כי אז אין זה מתקבל על הדעת לארח את המשיב בבית זה, בהיותו מסוכן לילדים. מן העיון בעדותו של הדוד לפני בית המשפט המחוזי, וכך קבע גם השופט, יוצא שהדוד איננו מצוי בביתו במשך כל שעות היממה, ולא ברור כיצד בתנאים כאלה יוכל לקיים פיקוח צמוד על המשיב. כן עולה שהדוד חויב בהפקדת ערבות עצמית; ואילו לדעתי, כאשר מדובר בכתב אישום כה חמור, מן הראוי להתנות שחרור בחלופה גם בכך שמי שמקבל על עצמו לפקח על נאשם בתנאי מעצר בית יערוב לשחרורו בהפקדת ערבון כספי או ערבות בנקאית.

על יסוד האמור נטיתי לקבל את הערר במובן זה שיינתן צו מעצר עד לתום ההליכים נגד המשיב, בעוד שלסניגור תישמר הזכות למסור לתביעה תוך ימים ספורים הצעה לחלופת מעצר, שתכלול את כל הפרטים הנחוצים, ולתביעה תינתן שהות מספקת לבדוק באמצעות המשטרה אם תנאי החלופה עשויים להשיג את מטרת המעצר. אך החלטתי להקל מעט עם המשיב במובן זה שהמשך הדיון בערר יידחה על-מנת לאפשר לתביעה ולסניגור לבוא בדברים בקשר לתנאי חלופה מתאימה תוך מתן שהות מספיקה לתביעה לבדוק את התנאים המוצעים.

המשך הדיון נדחה ליום 27.8.02 בשעה 08:30. מעצרו של המשיב מוארך בזה עד למתן החלטה בערר לגופו.