בש"פ 7198/08 גבריאל אוסקאר נ. מדינת ישראל

מוקד השאלה בערר זה הוא האם נפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי כאשר הורה על ביטול החלטת בית משפט השלום לשחרר את העורר בתנאים מגבילים

בעת ניהול משפטו בעבירות איומים כלפי בת זוגו, וזאת בלא שנתקבל בעניינו תסקיר מעצר משירות המבחן.

בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי, בנסיבות הענין, לא היה מקום לשחרור העורר בלא לבחון קודם לכן את שאלת מסוכנותו באמצעות תסקיר מעצר. זאת, לאור

טיב העבירה המיוחסת לו, לאור הרשעות קודמות לחובתו בעבירות אלימות כלפי אותה בת זוג, ולאור חששה האמיתי של המתלוננת, השוהה עתה במקלט לנשים מוכות ושרויה בפחד מפני העורר. לאור כל אלה, הורה בית המשפט המחוזי להחזיר את הענין לבית משפט השלום, כדי שתיבחן חלופת מעצר לאחר קבלת תסקיר מעצר בעניינו של העורר. על החלטה זו נסב הערר.

אין מקום לערר זה, וטוב היה אלמלא הוגש.

הגשת תסקיר מעצר לצורך בחינת חלופת מעצר בעת ניהול המשפט היא דרך המלך כאשר עולה חשש ממשי למסוכנות נאשם. ההוראה בסעיף 21א לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996 נועדה לערב את שירות המבחן, בתורת גורם מקצועי, בקביעת מסוכנותו של נאשם ובדבר האפשרויות והדרכים לשחרורו בחלופת מעצר, אשר תפגע פגיעה פחותה בחירותו האישית. מקום שעולה חשש למסוכנות נאשם, ונבדקת אפשרות לשחרורו בחלופה, נזקק בית המשפט בדרך כלל לאמצעי של תסקיר מעצר כדי שישמש בידיו כלי עזר לקביעת מסוכנות, ולצורך בחינת חלופת מעצר ראויה אפשרית. חריגה מכלל זה היא יוצאת דופן, ואינה משקפת את הפרקטיקה השיפוטית הנוהגת דרך שגרה.

בענייננו, קיים מקבץ נתונים המצביעים, לכאורה, על מסוכנות העורר – אופי העבירות בהן הוא מואשם, עברו הפלילי בעבירות אלימות, ופחדה המתמשך של בת זוגו מפניו שהביא אותה לחפש מקלט מפניו.

במצב דברים זה, ראוי להיזקק לחוות דעת מקצועית של שירות המבחן בדבר מסוכנותו של העורר, בדבר אפשרות שחרורו בחלופה, ובדבר התנאים הסבירים להחלת חלופה כזו. לאור זאת, צדק בית המשפט בהחזירו את הענין לבית משפט השלום כדי שייעזר בתסקיר שירות מבחן בטרם יתן את החלטתו בדבר המשך מעצרו או שחרורו של העורר, ובדבר תנאי חלופת המעצר באם יוחלט על חלופה כזו.

בנסיבות אלה, אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

הערר נדחה.