בש"פ 7202/07 עבד אללה נזאר גרה נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי, לפיה נעצר העורר עד לתום ההליכים נגדו. העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה, בכתב אישום שהוגש נגדו ובו ארבעה אישומים. המשותף לכולם – מעשים ועבירות שביצע כלפי הנטען בבני משפחה יריבה לשלו בכפר ג'ת.

באישום הראשון נטען, כי ביום 9.5.07 פתח ביריות ביחד עם אחר מהמכונית בה נסעו לעבר מכונית בה ישבו שניים מהמשפחה היריבה. שניהם נפצעו כתוצאה מהירי; באישום השני נטען, כי ביום 13.4.07, בשעת לילה מאוחרת, עקב ביחד עם אחר אחרי שניים אחרים מהמשפחה היריבה שנסעו במכונית. העורר וחברו ירו לעברם בכוונה לפגוע בהם; באישום השלישי נטען, כי ביום 18.4.07 הגיע העורר לחצר ביתו של אחד מבני המשפחה כשהוא רעול פנים ומצוייד בחומר דליק. הוא שפך את החומר הדליק לתוך הרכב שחנה בחצר והצית בו אש; באישום הרביעי נטען, כי ביום 9.5.07 ביצעו שוטרים חיפוש במכונית בה נסע העורר. בעת ביצוע החיפוש תקף העורר את אחד השוטרים, דחף אותו, השתולל והתפרע, והכל בכוונה להכשיל בביצוע החיפוש.

המדיה ביקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים, וביום 26.7.05 נעתר בית המשפט קמא (כבוד השופט ר' שפירא) לבקשה.

2.

בהחלטתו מצא בית המשפט קמא, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר בכל האישומים. הראיה המרכזית הינה הודעה מפורטת שנגבתה מהעורר (23.5.07) ובה הוא חוזר בו מהכחשותיו לחשדות בהודעותיו הקודמות ומודה במפורט במעשים השונים המיוחסים לו. קדמה להודעה זו הודעה מיום 22.5.07, שניתנה על ידי מדובב שהוכנס לתא המעצר של העורר, ושבפניו הודה העורר כי הוא שביצע את המעשים.

שבוע לאחר מכן, ביום 31.5.07, מסר העורר לחוקריו מכתב שכתב בכתב ידו, ובו הוא מודה במיוחס לו באישומים 4-2.

בא כוח העורר טען בפני בית המשפט קמא – ושב וטוען בערר – כי קיימות סתירות שונות בין פירוט המעשים שבאימרות הנ"ל ואי התאמות בין המפורט והמתואר בהן לבין תיאור המעשים שבהודעות המתלוננים באישומים השונים, ולבין ראיות חיצוניות שונות מזירות האירועים. לאור זאת – כך הטענה – מתכרסם תוקפן הלכאורי של ההודאות שבהודעות האמורות ברמה שאינה מצדיקה מעצר של ממש אלא הסתפקות בחלופת מעצר.

הסניגור מסכים כי גירסאותיו של העורר בהודעותיו הראשונות שבטרם הודאתו (ובהן הכחיש המיוחס לו וטען לאליבי), נמצאו מופרכות ואינן אמת.

3.

עיינתי היטב בהודעות השונות שנגבו מהעורר בחקירתו, באימרתו הנוספת שבכתב ידו, בהודעות המדובב והמתלוננים ובאמרות נוספות מחומר החקירה אליהם הפנה הסניגור בהודעת הערר ובטיעוניו על פה. כמו השופט קמא, גם אני סבור כי יש בהודעות האמורות כדי ראיות לכאורה – וברמה משמעותית – להוכחת המיוחס לעורר בכתב האישום. במהלך בירור הראיות לגופן, יתברר אל נכונה המשקל שיש ליתן להודעות העורר, ואם נפגע כוחן הראייתי בשל סתירות כאלה או אחרות המצויות ביניהם.

אולם בשלב זה של בחינת היותן פוטנציאל ראייתי להוכחת המיוחס לו, עומדות הן בהצטברן ובפרטיהן ברמה הנדרשת לעניין זה, ומעבר לכך.

על זאת יש להוסיף ראיות לכאוריות נוספות המחזקות את הודאות העורר שבהודעותיו. כך, למשל, בהודעתו מסר העורר כי אירוע הירי נשוא האישום השני בוצע משני כלי ירי. ממצא זה לא היה ידוע אותה שעה מחומר החקירה (הודעות המתלוננים וממצאים שונים מהזירה), והוא התאמת בדיעבד בבדיקות הבליסטיות.

4.

עילת המעצר קמה בעניינו של העורר מתוך האישומים המיוחסים לו, הכוללים אירועי ירי לעבר נוסעים ברכב, פציעת שני אנשים באחד מאותם המקרים והצתה מכוונת ומתוכננת של מכונית חונה באישון לילה.

על פי הודעותיו, בוצעו המעשים על ידו בתגובתו ליריבות הממושכת השוררת בין משפחתו לבני המשפחה היריבה, כאשר הוא לא נרתע ממאומה בהחלטתו לחסל עימם את חשבון הריב, פעם אחר פעם, תוך סיכון חיי אדם בעליל, יריות לעבר אנשים, פציעתם והצתת מכונית. העובדה כי המעשים כולם נעשו בהקשר הסכסוך המשפחתי הממושך בין שתי משפחות בכפר ג'ת – שעדיין הוא בעיצומו – מחריפה את המסוכנות הקשה הנודעת מהעורר אם ישוחרר ממעצרו.

צדק איפוא בית המשפט קמא, כי בנסיבות העורר, מניעיו ומעשיו הנטענים והמוכחים לכאורה, לא תסכון לו חלופת מעצר. זאת, על אף גילו הצעיר ועל אף היותו מחוסר עבר פלילי.

לאור זאת – אני דוחה את הערר.