פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"ב
7204/97
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המבקש
:
מרואן
חסן דרויש
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטתו של
בית המשפט
המחוזי
בחיפה מיום 21.11.97 בע"ש 5757/97
שניתנה
על ידי כבוד השופט ס' ג'ובראן
בשם
המבקש: בעצמו
בשם
המשיבה: עו"ד ענר הלמן
החלטה
המבקש הורשע בעבירות של פריצות לרכב, התפרצויות, אחזקת כלי פריצה ואי תשלום קנס. בגין עבירות אלה נידון המבקש למאסר של שבע שנים, תשעה חודשים ותשעה ימים. ביום 8.12.95, במהלך חופשה, ביצע המבקש עבירות של פריצה לבנין שאינו דירה וגניבה (עבירות לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין, התשל"ז1977-, להלן: חוק העונשין). בגין ביצוע עבירות אלה נידון ל12- חודשי מאסר בפועל, וכן הופעלו 20 חודשי מאסר על תנאי, כל אלה במצטבר למאסר אותו ריצה, וכן הוטלו עליו 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירות רכוש.
ביום 9.2.97 יצא המבקש לחופשה בת 96 שעות. ב12.2.97- נעצר המבקש על ידי משטרת חיפה בחשד לביצוע עבירות במהלך החופשה - התפרצות לדירה מתוך כוונה לגנוב, תקיפה חבלנית והפרת תנאי החופשה. נפתח נגדו תיק חקירה פלילי - פ"א 1488/97 - מרחב חיפה. ביום 25.2.97 החליט ראש חוליית מודיעין בתי הסוהר במשטרת ישראל לשנות את הקטגוריה של המבקש, לצורך חופשות, לקטגוריה א' (מנוע חופשות). במקביל החליט שירות בתי הסוהר להפסיק את חופשותיו של המבקש למשך ששה חודשים.
ביום 26.6.97 הורשע המבקש בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 29/97) במסגרת עסקת טיעון בעבירות בהן הואשם ביום 12.2.97. המבקש נדון לחמש שנות מאסר בפועל, מהן שתיים בחופף למאסר הנוכחי, הפעלת מאסר על תנאי של 18 חודשים שירוצה בחופף למאסר הנוכחי, ומאסר על תנאי לשלוש שנים מתום תקופת מאסרו, שלא יעבור עבירה לפי פרק יא' לחוק העונשין.
ביום 1.9.97 דנה הועדה המשותפת לשירות בתי הסוהר ולמשטרת ישראל בסיווגו של המבקש לצורך חופשות. הוועדה החליטה לדחות את החלטתה בנוגע לשינוי הקטגוריה לפחות עד חודש פברואר 1998, בחלוף שנה מביצוע העבירות.
ביום 24.9.97 עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"ש 5757/97) נגד ההחלטה להשאירו מסווג לקטגוריה א' לפחות עד פברואר 98'. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ס' ג'ובראן) דחה את העתירה, בציינו כי העותר אכן מעל באמון שניתן בו ובשתי יציאות לחופשות ביצע עבירות פליליות, ועל כן נראה שיקול דעת המשטרה בהתנגדותה לשינוי סיווגו סביר.
המבקש הגיש את בקשת רשות הערעור המונחת בפני. לאחר שעיינתי בבקשה ובחומר המונח לפני, נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור. הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי הדן בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק אם מתגלה בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה נושא אחר בעל חשיבות כללית (ראו: רע"ב 7/86 לואיס וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בענין שלפני לא מתעוררת כל שאלה כזו. טענותיו של המבקש אינן חורגות מתחום ענינו הספציפי. בית המשפט המחוזי עסק בשאלת סבירות החלטתה של הרשות (ראו: רע"פ 2410/93 מדינת ישראל נ' רוני לוי פ"ד מ"ז(3)802). לא נמצא מקום להתערב בשיקול דעתו על ידי מתן רשות ערעור.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ט"ו בטבת התשנ"ח (13.1.98).
ה
נ ש י א
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97072040.
A03
/דז/