בש"פ 721/14 שרונה שמעוני פרינץ נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט מ' סובל ) במ"ת 3308-04-13 מיום 20.1.2014, במה שנוגע לדחיית בקשתה של העוררת לצאת למספר שעות מבית המעצר בליווי ערבים ובערבויות מתאימות על מנת לאפשר לה להמציא מסמכים חיוניים להגנתה.

2.

נגד העוררת הוגש כתב אישום ב-13 אישומים, בעבירות רבות חוזרות ונשנות של התחזות כאדם אחר, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזוייף, שיבוש מהלכי משפט, הפרת הוראה חוקית, קבלת דבר במרמה, איסור הלבנת הון, נהיגה בזמן פסילה, התחזות לרופא, שימוש בכינוי "רופא", חבלה חמורה, תקיפה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, מעשה פזיזות ורשלנות, הונאה בכרטיס חיוב, מרמה, מרמה או תחבולה, אי-קיום דרישות ואי-הוצאת חשבונית מס.

3.

אין עוד עוררין על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת ביצוען של כל העבירות הללו, מסכת ארוכה שמגולל כתב האישום ואין צורך לשוב ולפרטהּ, בשל מיקוד הערר בעניין הנ"ל בלבד. בית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן ) החליט ביום 20.6.2013 בבש"פ 4268/13 לדחות את עררה של העוררת על החלטת בית המשפט המחוזי (השופט מ' סובל ) להורות על מעצרה עד תום ההליכים, בקובעו כי מסוכנותה של העוררת היא רבה, עד שלא ניתן לאיינה בשום צורה, ואף אין צורך בתסקיר מעצר לשם כך. מדובר בעבירות חמורות ביותר, במסכת ארוכת שנים, בשיטת פעולה סדורה ומתוחכמת שגרמה לנזקים נפשיים, כלכליים ובריאותיים לעשרות אנשים. לחובתה של העוררת גם הרשעות קודמות מסוג זה, ולכאורה המשיכה ופעלה בדרכי מרמה והונאה. במעשיה הוכיחה העוררת את מסוגלותה להתחמק מאימת הדין באמצעות מסמכים מזוייפים. בהחלטה מיום 7.1.2014 הורה בית משפט זה (השופט ח' מלצר ) בבש"פ 98/14 על הארכת מעצרה של העוררת ב-90 ימים מעבר לתשעת חודשי מעצרה. בית המשפט שב והתרשם ממסוכנותה, מאדישותה כלפי חיי אדם, גרימת נזק למטופלים, כשלנגד עיניה בצע כסף.

4.

בית המשפט המחוזי עמד בהחלטתו על בקשתה של העוררת לצאת למספר שעות בליווי שב"ס לצורך השגת חומרי חקירה חיוניים להוכחת הגנתה, ובהם תעודות, מסמכים והקלטות. בדחותו את בקשתה, ציין בית המשפט המחוזי כי ניתנו לעוררת הזדמנויות רבות במהלך חקירותיה במשטרה על מנת להציג את קו ההגנה שלה, אך היא בחרה שלא לשתף פעולה. עתה, כאשר שמיעת ההוכחות בעיצומה, וכשהחלטות על מעצרה עד תום ההליכים אושרו פעם אחר פעם ראתה העוררת להגיש את בקשתה מבלי ליתן הסבר מניח את הדעת מדוע דווקא היא, ולא כל אדם אחר מטעמה, יוכל לעשות זאת. העוררת טענה כי מדובר בחומר דיסקרטי ובמקום דיסקרטי, אך טענתה נותרה כללית ומעורפלת, ולא ברור מדוע לא תוכל להסמיך אדם אחר מטעמה תוך שמירה על הדיסקרטיות הנחוצה. בה בעת גם אין זה ברור כיצד תוכל הדיסקרטיות להישמר אם תלוּוה העוררת על-ידי שב"ס למקום שבו נמצא החומר.

5.

בעררהּ שבה העוררת וטוענת כי במקום פרטי מוסתר נמצאים מסמכים רבים ובהם תעודות הסמכה, אישורים על לימודים, רשימות ופרטים, כתובות ומספרי טלפון, ועוד כהנה וכהנה מסמכים הנחוצים להגנתה במשפט. לטענתה, במהלך החקירה, הייתה מאויימת על-ידי אדם אחר, זה נעצר לאחרונה, וכעת הופג חששהּ מפני אותו אדם והיא יכולה לגשת אל המסמכים. אין חשש להימלטותה, משום שתלוּוה על-ידי שב"ס,

והדעת גם נותנת שאם תשוב לבית המעצר ללא המסמכים, תיפגם אמינותה עד מאד. מכאן, שיש בסיס איתן לבקשתה, וזו אינה בקשת סרק. מנגד טענה ב"כ המשיבה כי מדובר בבקשה תמוהה. העוררת היא מסוכנת מאד, אין עליה מורא החוק, והיא עזבה בעבר את הארץ תוך שימוש בדרכון מזוייף. העוררת לא טרחה להסביר מה טיב המסמכים, מדובר בטענה בעלמא, חסרת ביסוס. העוררת לא ציינה היכן דירת המסתור, לא הסבירה מדוע יש צורך בדיסקרטיות. המשטרה נכנסה לביתה, ערכה חיפוש, ואין הבדל בין חיפוש שכזה לבין איתור המסמכים שיכול להֵעשות על-ידי אדם נאמן מטעמה של העוררת. גם אם תמציא העוררת אישורים על לימודים, לא יהיה בכך כדי לשמוט את הבסיס לעבירות המיוחסות לה בכתב האישום. המשיבה מבקשת לדחות את הערר.

6.

משונה הדבר. על פני הדברים מדובר בעניין פעוט, אך אין לדעת מה מסתתר מאחוריו. לאור עברהּ של העוררת ולמקרא מסכת המרמה המתוארת בכתב האישום, יש להתייחס אל הבקשה עם קב חומטין. ברגיל, ניתן היה לגלות גמישות ופתיחות לבקשה שכזו, אך העוררת מגלה טפח ומכסה טפחיים. העוררת לא הצליחה לשכנע את בית המשפט המחוזי, ולא אותי, מדוע אין ניתן להפקיד את המשימה בידי עורך דינה, או עורכת דינה, או אדם נאמן אחר. לצורך הגנתה במשפט לבטח חשפה העוררת פרטים רבים לפני עורכי דינה. אֵלו מחוייבים בנאמנות כלפיה, וחזקה עליהם כי במידה זו ינהגו גם לגבי אותו חומר שהעוררת מבקשת לאתר ולהגיש. לבקשתי, כתבה העוררת בגמר הדיון היום על דף נייר (שהוחזר לה) לעיוני בלבד, מדוע ולמה נדרשת הדיסקרטיות, אך גם בדבריה אלה לא עשתה העוררת לפיזור הערפל ולא שכנעה כי חיוני הדבר שדווקא היא ולא אחר יגשו אל אותו מקום ויאתרו את החומר הדרוש להגנתה. שב"ס לבטח כשיר למלאכת הליווי, אך אין הצדקה לשולחו אל הלא נודע: הכתובת לא ידועה, התכלית מעורפלת, והנחיצות מפוקפקת.

7.

הערר נדחה.