בש"פ 7210/03 אחמד בן סולימאן אבו מסעוד נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת ביתה משפט המחוזי בחיפה (השופט ר' שפירא), בה נדחה ערר על החלטת בית המשפט השלום בחדרה (השופטת נ' פלד) לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו.

2.ביום 23.7.03 הוגש נגד העורר כתב אישום, המייחס לו עבירה של אחזקת נשק שלא כדין. על פי הטענה החזיק העורר בביתו נשק וחמש מחסניות שלו, כאשר אחת מהן מלאה ב-55 כדורים. בית משפט השלום הורה ביום 27.7.03 על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים. בית המשפט המחוזי דחה, ביום 5.8.03, את עררו של העורר על החלטת מעצרו. מכאן הערר.

3.עיינתי בתיק החקירה ובתמונות שהגיש ב"כ העורר בדיון. בבית העורר 3 קומות. קומת הקרקע מאוכלסת וגרים בה העורר ובני ביתו. בשתי הקומות העליונות בנוי השלד בלבד. מדרגות חיצוניות מובילות לקומות העליונות. שוטרים הגיעו למקום וחיפשו אדם אחד, אך נקשו על דלת ביתו של העורר ודברו עם אחד מבניו. לפתע הבחין אחד מהם באדם (העורר) רץ לקומה השניה הבלתי מאוכלסת. בקומה זו נתפס שק לבן ובתוכו רובה סער ארוך. בשקית נוספת נתפסו חמש מחסניות לאותו נשק וכלי ניקוי וכן בקבוק ובו נוזל שטיבו אינו ברור בשלב זה. הנוזל נשלח לבדיקת מעבדה. על הבקבוק נמצאו טביעות אצבע של העורר.

4.התנהגותו של העורר כשנתפס ביום שנחקר יש בה כדי לתמוך, נסיבתית, במסקנה שמה שנתפס בחזקתו של העורר הוא שלו. לעניין זה יש להדגיש, בראש ובראשונה, את ריצתו של העורר לקומה השניה כשהבחין בשוטרים. כשנחקר העורר על ריצתו זו אמר "לא יודע מה להגיד לך". אחר כך הכחיש הכל ואמר "לא נכון בשביל מה אני ירוץ ואי אפשר לרוץ בבית הזה". הוא טען גם שדיבר עם השוטרים בחצר . לפי העדויות – בקומה השניה הוא התנשף וגמגם. בצדק קבעו, איפוא, הערכאות שקדמו לי כי ישנן ראיות לכאורה.

5.אכן, ישנן מספר תמיהות בחומר הראיות כמו הטענה שהעורר יצא מדלת שבצד השני של הבנין. לטענת העורר אין דלת כזו. תמיהה זו צריכה להתברר במהלך ההוכחות. אין לדבר משמעות לעניין הקביעה שאכן קיימת ראיה לכאורה. מה לי אם יצא העורר מדלת זו או מדלת אחרת. העיקר הוא שרץ כשהגיעו השוטרים למקום בו היה הנשק, ואין לו הסבר לכך.

6.על המסוכנות הנובעת מהחזקת כלי נשק מסוג זה שנתפס כאן ותחמושת שלא כחוק – אין צורך להכביר מילים. עמדו על כך הערכאות הקודמות, ודעתי כדעתן.

7. הערר נדחה.