בש"פ 7221/00 מדינת ישראל נ. מימון ראובן

1.ביום 12.1.00 הוגש בבית משפט השלום בבאר שבע כתב אישום על המשיבים לפיו מיוחסות למשיב מס' 1 לבדו עבירות של סחר בסם מסוכן, איומים והעלבת עובד ציבור; לשני המשיבים יחד מיוחסות עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, עסקה אחרת בסם מסוכן ותקיפה בנסיבות מחמירות. עם הגשת כתב האישום ציוה בית המשפט לעצור את המשיבים עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 9.2.00 דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע את עררו של המשיב מס' 1 על ההחלטה לעוצרו.

משלא נסתיים משפטם של המשיבים תוך תשעה חודשים מבקשת המדינה להאריך את מעצרם בתשעים ימים.

2.אקדים ואומר, לענין התמשכותם של ההליכים, כי המשיבים השיבו על כתב האישום ביום 13.2.00, אחרי שתי ישיבות קודמות שנקבעו לצורך זה. הישיבה הראשונה שנועדה לשמיעת ההוכחות נקבעה ליום 17.5.00, אולם לפי בקשתם של המשיבים נדחה מועד הדיון ליום 20.6.00. המשך הדיון נקבע ליום 11.7.00, מן הטעם שהסניגורים לא נאותו, מטעמיהם, לקיימו במועדים מוקדמים יותר שהציע בית המשפט. גם הדיון ביום 11.7.00 לא התקיים בעקבות בקשתו של המשיב מס' 1 כי השופט היושב בדין יפסול את עצמו. הבקשה נדחתה. בהחלטתו מיום 10.8.00 דחה נשיא בית המשפט העליון את הערעור על ההחלטה. המשך שמיעת ההוכחות נקבע ליום 13.9.00 אולם גם הפעם לא התקיים דיון מועיל והמשך הדיון נדחה ליום 19.9.00. המשך הדיון נקבע ליום 26.9.00 אולם ישיבה זאת בוטלה לפי בקשתו של בא כוח המשיב מס' 2, בשל אבל במשפחתו, ונקבעה ישיבה נוספת ליום אתמול - 10.10.00.

הישיבה ביום 10.10.00 נמשכה משעות לפני הצהריים עד שעה 18:50. בישיבה זאת נסתיימה פרשת התביעה ונשמע עד אחד מטעם הסניגוריה. נקבעה ישיבת תזכורת ליום מחר - 12.10.00 - לצורך תיאום מועדים להמשך הדיון. כפי שציין בית המשפט בהחלטה שנתן בתום הדיון תישקל האפשרות לקיים דיון בחול המועד סוכות.

ראוי לציין כי מתוך העיון בפרוטוקולים של ישיבות בית המשפט עולה שבית המשפט עשה כל שיכול כדי להחיש את בירורו של המשפט. הדבר לא עלה בידיו מחמת השיבושים החמורים במהלכו של המשפט, שנגרמו לא במעט בעטיו של המשיב מס' 1, שבהתנהגותו שלוחת הרסן - שתוארה בפרוטוקול - הפריע למהלכו התקין של הדיון. גם האוירה רווית המתח ששררה באולם, חילופי הדברים הקשים בין "הנפשות הפועלות", ו"העלמויותיו" של בא כוח המשיב מס' 2 במהלך הדיונים, תרמו לשיבושים. על כל אלה יש להצטער.

3.טענותיו העיקריות של בא כוח המשיב מס' 1 הן שמרשו הופלל על ידי סוכן סמוי, שאין לסמוך על עדותו, וכי מדובר בכמויות קטנות של סם. עוד טוען הוא כי חלפו שנים מאז סיים המשיב מס' 1 לרצות את מאסרו האחרון; וכי לא תלויים עליו עונשי מאסר על תנאי. לפיכך ראוי לשחררו בערובה ובתנאים מגבילים של "מעצר בית" בביתו בקצרין ואפילו בצירוף התייצבות יומית בתחנת המשטרה שם. אשר להתנהגות מרשו במהלך הדיון טוען הוא שהדברים היו בגדר גילויי מחאה של אדם הרואה עצמו חף מפשע וזועק לחפותו.

טענותיו העיקריות של בא כוח המשיב מס' 2 הן שחלקו של מרשו במעשי העבירה קטן ושולי וכי אין לסמוך על הסוכן הסמוי, שהוא עבריין בעל עבר פלילי עשיר, שמהימנותו מוטלת בספק, וכי מדובר בכמויות קטנות של סם. אשר להתמשכות ההליכים טען שאין לתלות בצווארו את מעשיו של המשיב מס' 1.

4.עמדתי בראש הדברים על העבירות המיוחסות למשיבים. לפי הנטען בכתב האישום מדובר בכמויות של 3.39 גרם נטו של הרואין שמכר המשיב מס' 1 לסוכן הסמוי וכן בכמות של 36.2629 גרם נטו של הרואין שבה החזיקו שני המשיבים. כמו כן מדובר באיומים חמורים שאיים המשיב מס' 1 על הסוכן הסמוי, וכן בהכאתו בפניו על ידי המשיב מס' 1, בנוכחות המשיב מס' 2 שצפה במעשים. המשיב מס' 1 אף איים על השוטרים שבאו לעוצרו ועל בני משפחותיהם והשמיע כלפיהם דברי גידופים חמורים.

למשיב מס' 1 - שהוא יליד 18.5.62 - 21 רישומים פליליים, שניים מהם ללא הרשעה, בעבירות של שימוש ברכב ללא רשות, גניבה, פריצה ותקיפה הגורמת חבלה ממש, איומים והחזקת סמים. למשיב מס' 2 - שהוא יליד 10.4.60 - 18 הרשעות קודמות בעבירות גניבה ופריצה, איומים, התנהגות פרועה במקום ציבורי, חטיפה וסמים.

5.אכן, תיתכן כמובן האפשרות כי בתום המשפט ימצא בית המשפט שאין לסמוך על הראיות שהובאו נגד המשיבים, או שהוטל בהן ספק, וכי יש לזכותם מן האישומים המיוחסים להם. אולם, בשלב זה, לא הראו באי כוח המשיבים שחל כירסום בראיות התביעה. גם אופיין של העבירות הנדונות, ושל העבירות שבהן הורשעו בעבר, עונה במשיבים ומעיד עליהם שהם מסוכנים לציבור וכי יש למנוע את פגיעתם הרעה על ידי כליאתם. גם בהתמשכותם של ההליכים עד כה לא מצאתי טעם, כאמור לעיל, המצדיק את שחרורם של המשיבים. עוד יש לקוות כי פרשת ההגנה לא תתארך יתר על המידה וכי המשפט יסתיים תוך התקופה המוארכת.

6.לפיכך אני מאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל ביום 12.10.00, או עד מתן פסק הדין בת"פ 2210/00 של בית משפט השלום בבאר שבע, הכל לפי המוקדם.