בש"פ 7223/97 אחמד אגרב נ. מדינת ישראל

העורר - תושב הכפר כעביה שבתחומי הרשות הפלסטינאית נאשם בעבירות של גניבת רכב במועדים שונים, בקנה מידה "מסחרי" ובהעבירו אותם לשטחים. כמו כן נאשם הוא בשהייה בלתי חוקית בארץ. הוא נעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בבית משפט השלום שהחלטתו אושרה על ידי בית המשפט המחוזי ועל כך עורר הוא לבית משפט זה.

אין מחלוקת - לצורך הדיון - בדבר קיום ראיות לכאורה נגד העורר אלא שלטענתו, שניים מתושבי הארץ, שוחררו לחלופת מעצר ובכך נוצרה הפלייה לרעתו רק משום היותו תושב הרשות הפלסטינאית ואין מקום להשאירו במעצר רק מטעם זה.

בית המשפט המחוזי, באשרו את החלטתו של בית המשפט השלום, פסק - בעקבות פסיקתו של בית משפט זה - כי סכנת הימלטות של הנאשם מן הדין והעדר אפשרות פקוח על תנאי חלופת המעצר ברשות הפלסטינאית, די בהם כדי להשאירו במעצר עד תום ההליכים, שכן, אין תכלית המעצר יכולה להיות מושגת על ידי חלופה כלשהי הבאה בחשבון.

אינני מוצאת מקום לשנות מהחלטותיהם של הערכאות הקודמות. העבירות הן חמורות ביותר הנזק הכלכלי והאחר הנגרם לבעלי כלי רכב הנגנבים מבעליהם ולציבור בכללו, גדול ורב. הפגיעה הקשה ברווחת הציבור ובזכותם של בעלי כלי רכב על קניינם הנפרץ ונגנב, באין מושיע, קשה הוא. לכך מצטרפת העובדה שהעורר נכנס לארץ שלא כדין, שהה בה שלא כדין, וביצע בה - תוך שהייתו - את העבירות המיוחסות לו. כל אלה מצביעים על זלזול בחוק מצד העורר על מסוכנותו לציבור על עזות המצח שהוא מגלה בכניסתו הבלתי חוקית ארצה כדי לגנוב בה מכוניות ולהעבירן לשטחים.

אכן, אין לקבוע עקרונית כי העובדה שנאשם הוא תושב שטחים, מונעת הפעלת חלופת מעצר נגדו ומחייבת את מעצרו. יש לשקול כל מקרה על פי נסיבותיו. מסוכנותו של הנאשם המסוים לציבור, הסכנה הממשית והמוחשית להימלטותו מן הדין, העדר אפשרות לפקח על מהלכיו ולוודא נתינת הדין על ידו במשפטו, כל אלה אינם ניתנים להשגה - במקרה דנן - על ידי חלופת מעצר אלא על ידי מעצר בלבד.

בעבירות מהסוג המיוחס לעורר ובנסיבות ביצוען, צפוי העורר, אם יורשע, למאסר בפועל לתקופה משמעותית. לפיכך, אין ערבות כספית מבטיחה התייצבותו לדין ואינה באה במקום הבטחה מוחשית של התייצבות כזו, על ידי מעצרו. שהרי גם אם הערב ירצה בהתייצבותו של העורר לא תהיה לו שליטה על כך והעורר יוכל להימנע מהתייצבות אם יסבור שמוטב לו להפסיד את סכום הערבות ובלבד שלא ישא בעונש מאסר. בכך ניתנת תשובה לטענה לפיה די בערבות כספית של תושב ישראלי ובהפקדת מזומנים, כדי לשרת את תכלית המעצר. אינני סבורה שדי בכך.

אשר על כן הערר נדחה.