בש"פ 7243/08 קחה דזנשווילי נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (ב"ש 91667/08), שניתן על-ידי כב' השופטת שיצר, ביום 13.8.08, מכוחה נעצר העורר עד לתום ההליכים.

2.

כנגד העורר, צעיר כבן 18, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות לפי חוק העונשין , התשל"ז -1977, בהן שוד מזוין בחבורה על-פי סעיף 402(ב) לחוק; פציעה בנסיבות מחמירות על-פי סעיף 334 ביחד עם סעיף 335 לחוק; סחיטה באיומים על-פי סעיף 428 לחוק; איומים על-פי סעיף 192 לחוק; והפרת הוראה חוקית על-פי סעיף 287 לחוק.

כתב האישום מייחס לעורר עם אחרים פעילות אלימה בדרגה חמורה נגד המתלוננים. באישום הראשון, מיוחס לעורר כי תקף עם אחרים את המתלוננים, אשר החזיקו בחרבות אותן מצאו בין השיחים בגן ציבורי. העורר היכה את אחד המתלוננים בגבו פעמיים באמצעות החרב, וגרם לו חתך ושטף דם. אחד המתלוננים נפל, ואז היכו אותו העורר וחברו בכל חלקי גופו, ואחד מהם קרע שרשרת זהב מצווארו. השני הוכה גם הוא, ותוך כדי כך נטל ממנו אחד התוקפים מכשיר טלפון סלולרי. מאוחר יותר, כשנתקל אחד המתלוננים בתוקפים וביקש שיחזירו לו את הטלפון, דרשו ממנו התוקפים לשלם כסף, ולאחר ששילם החזירו לו את הטלפון.

שלושה ימים לאחר מכן, ניגש העורר עם חבר אחר לאחד המתלוננים ואיים עליו באיומים קשים. בערב בגן ציבורי, ניגש העורר עם חבר למתלוננים כשבידו חרב ובידי חברו סכין. העורר קרע שרשרת זהב מצווארו של אחד המתלוננים ונטל אותה. בהמשך, תקפו העורר וחברו את המתלוננים, והעורר היכה אחד מהם בראשו באמצעות אגרוף, ואת האחר במצחו באמצעות חרב, ופצע אותו. חברו של העורר תקף גם הוא את המתלוננים. כשברחו המתלוננים מהמקום, הרים העורר ארנק של אחד המתלוננים ונטל 700 ש"ח.

עבירות אלה בוצעו אגב הפרה גסה של תנאי מעצר בית שהוטלו על העורר, ועל כך הואשם בהפרת הוראה חוקית.

בהיותו בתחנת המשטרה, איים העורר על המתלוננים בתנועת אקדח, ועל כך הואשם בעבירת איומים.

3.

למרות גילו הצעיר (יליד 1990), לעורר עבר פלילי משמעותי ביותר, הכולל הרשעות קודמות בגין עבירות רכוש, סמים, עבירות נגד שוטרים, בריחה ממשמורת חוקית, אלימות, הפרת הוראה חוקית ואיומים. נגד העורר תלויים ארבעה מאסרים על תנאי בני-הפעלה. בעבר, ריצה העורר שני עונשי מאסר בפועל , והעבירות נשוא כתב אישום זה בוצעו במהלך שחרורו המוקדם על תנאי, לו זכה במסגרת מאסרו האחרון .

4.

ביום 2.7.08 הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב (ב"ש 91037/08, ניתן על-ידי כב' השופט נויטל) על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. עם זאת, בהחלטה זו נקבע כי עם סיומם של העיצומים ביחידת שירות המבחן, ולכשיוגש תסקיר מבחן בעניינו של העורר, הוא יוכל להגיש בקשה לעיון חוזר על החלטה זו.

5.

ביום 13.7.08 הונח בפני בית המשפט המחוזי (בב"ש 91037/08) תסקיר שירות מבחן, הממליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בביתו, בפיקוחה הצמוד של אימו. לבקשת בית המשפט המחוזי, הוגש ביום 29.7.08 תסקיר משלים, וגם בו הומלץ לשחרר את העורר לחלופת מעצר בביתו, אך הפעם בפיקוח שני מפקחים חדשים - הגב' אירנה מלמוד, שותפתה לדירה של האם, ומר דורון יוספשווילי, בן זוגה של האם (להלן - המפקחים ). במועד זה גם נטענו טענות בפני בית המשפט המחוזי, במסגרתן הביעה המדינה את התנגדותה לשחרור העורר לחלופת המעצר החדשה המוצעת, בשל העובדה שהחלופה האמורה אינה שונה בהרבה מקודמתה, ואינה עונה באופן הולם למסוכנותו של העורר, והתנהגותו נטולת הרסן.

6.

ביום 1.8.08 נתקבלה החלטת בית המשפט (מפי כבוד השופטת קרת-מאיר) בה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים, לאחר שמצא כי גם בחלופה החדשה אין משום ערובת פיקוח אפקטיבית הנדרשת לצורך שחרור בחלופת מעצר.

בהחלטתו, התייחס בית המשפט לכתב האישום, לעברו הפלילי של העורר, ולתסקירי המבחן שהוגשו בעניינו. בית המשפט קבע, כי אין ספק שהמ דובר בעורר בעל רמת מסוכנות גבוהה שלא היסס לבצע את העבירות המיוחסות לו, תוך הפרה של תנאי שחרור שהוטלו עליו. עם זאת, ונוכח גילו הצעיר, דן בית המשפט באפשרות קיומה של חלופת מעצר, מתוך הנחה כי במכלול הנסיבות חלופה זו חייבת להיות כזו המקיימת פיקוח הדוק ואפקטיבי. בית המשפט קבע כי הצורך בבחינה מחודשת של חלופת המעצר בתסקיר המשלים, אשר לה הסכים העורר, נובע מכך שאימו לבדה אינה מהווה גורם פיקוח אפקטיבי. צורך זה מתחדד מכיוון שהעורר כבר הפר את תנאי השחרור שהיו מוטלים עליו בעת שאימו פיקחה עליו בעבר. אף שמצא כי שני המפקחים החדשים ראויים, וניתן היה לראות בהם, ביחד עם איזוק אלקטרוני, חלופת מעצר הולמת, הגיע בית המשפט לידי מסקנה כי בנסיבות שלפניו, החלופה המוצעת היא כזו שבה עיקר הפיקוח עודנו מוטל על האם, ולא על שני המפקחים, והפיקוח המשלים שייעשה על-ידי המפקחים אינו מבטיח במידה הנדרשת את החשש מפני המסוכנות הנשקפת מהעורר.

7.

על החלטה זו הגיש העורר בקשה לעיון חוזר. מטרת הבקשה להביא לשחרור העורר למעצר בית, כאשר המפקחים העיקריים יהיו הגב' אירנה מלמוד ודורון יוספשווילי, שיפקחו לסירוגין בשעת מוגדרות בלא פיקוח האם, אף שהעורר ישהה בביתה במעצר בית. ב"כ העורר מפנה להחלטת השופטת קרת-מאיר, לפיה המפקחים הנוספים הם ראויים, וכי ביחד עם איזוק אלקטרוני ניתן לראות בכך חלופת מעצר הולמת. המדינה התנגדה לבקשה.

ביום 13.8.08, לאחר דיון, החליטה השופטת שיצר לדחות את הבקשה. היא התייחסה בהחלטתה לעבר הפלילי של העורר שהחל מאז היותו בגיל צעיר, ולעבירות המיוחסות לו בכתב האישום הנוכחי, שבוצעו, לכאורה, בעודו מפר את תנאי השחרור מהמאסר האחרון אותו ריצה. נוכח אלה, החליט בית המשפט כי הסיכון הנשקף מן העורר לציבור הוא כה חמור, עד כי פיקוח לסירוגין של מפקח בודד כפי שהוצע אינו מתאים, גם אם יתווסף לו איזוק אלקטרוני. לפיכך, הבקשה נדחתה.

8.

על החלטה זו הוגש ערר זה.

9.

לטענת ב"כ העורר, קיימת סתירה פנימית בין שתי החלטות בית המשפט המחוזי שניתנו על-ידי השופטות קרת-מאיר ושיצר. מקורה של הסתירה, כך נטען, נעוץ בעובדה שבעוד שמהחלטת השופטת קרת-מאיר עולה כי חלופת מעצר הכוללת שני מפקחים ואיזוק אלקטרוני עשויה להיות הולמת, מההחלטה האחרונה של השופטת שיצר עולה כי חלופת מעצר כזו אינה מתאימה.

עוד נטען, כי ההחלטה האחרונה נתקבלה מבלי שניתנה אפשרות לטעון לגופו של ענין במהלך הדיון, ולא ניתנה בה התייחסות לשני תסקירי המבחן אשר המליצו על שחרור העורר לחלופת מעצר, ולא היתה התייחסות לנסיבותיו האישיות של העורר. עוד נטען, כי העורר שהה במעצר בית 11 חודשים בפיקוח איזוק אלקטרוני, ולא הפר תנאים, ויש לראות בכך אינדיקציה לאמון שניתן לתת בו. לאור זאת, נתבקש בית המשפט לאפשר את שחרורו של העורר בחלופה המבוקשת, בפיקוח שני מפקחים ואיזוק אלקטרוני.

10.

דין הערר להידחות.

הצטברות הנסיבות לחובתו של העורר היא כזו שאינה מאפשרת את שחרורו בחלופת מעצר בלא נטילת סיכונים בלתי ראויים ובלתי מאוזנים.

העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום מצביעות על חומרת מסוכנותו. מ דובר במעשי פשיעה בחבורה, הכוללים מעשי אלימות קשים, עבירות רכוש, ומעשי איומים והפחדה שהתמשכו על פני ציר של זמן.

בצידם, מואשם עתה העורר במספר הפרות של תנאי שחרור שחלו עליו וחייבו אותו להישאר במעצר בית.

מעבר לכל אלה, את העבירות המיוחסות לו ביצע העורר כאשר היה במעמד של אסיר משוחרר ברישיון, ואם לא די בכך, הרי שלחובתו שובל ארוך של הרשעות קודמות, וביניהן עבירות נגד שוטרים, הפרות של הוראות חוקיות, ועבירות בריחה ממשמורת חוקית. כנגד העורר תלויים ארבעה מאסרים על תנאי בגין הרשעות קודמות.

מצבור נתונים זה מביא לתוצאה המתחייבת מאליה - מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. אדם המפר הוראות חוקיות, בורח ממשמורת חוקית ומבצע עבירות נגד שוטרים, אינו מקים כלפיו את האמון הנדרש לצורך שחרורו בחלופת מעצר. על אחת כמה וכמה כך הוא, כאשר הוא מבצע עבירות כשמאסרים על תנאי תלויים מעל ראשו, והוא אסיר ברישיון, וכל אלה אינם מועילים להרתיעו.

גילו הצעיר של העורר, והתרשמות שירות המבחן כי מתגלים אצלו ניצנים ראשונים של מוטיבציה לשיקום, אינם מצדיקים את התעלמותנו מן הסיכונים המצטברים הכבדים הכרוכים בשחרורו, מה גם שהתהליך השיקומי, ככל שהוא קיים, מצוי בשלב התחלתי בלבד.

אין מקום לקבלת הערר, והוא נדחה.