בש"פ 7244/08 רפי (הבאטוי) וונדה נ. מדינת ישראל

1.

בית המשפט המחוזי במחוז המרכז (כב' השופטת ר' לורך) החליט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. הערר שלפני מופנה כנגד קביעות בית המשפט בדבר קיומן של ראיות לכאורה כנגד העורר.

2.

העורר, יליד 1990, מואשם עם עוד ארבעה נאשמים בביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות.

על-פי כתב האישום, ביום 25.5.08 שהו הנאשמים סמוך למכולת בעיר רמלה. למכולת הגיעו סלמאן מחמד ועפיף חוסיין (להלן - סלמאן ועפיף בהתאמה), במסגרת עבודתם בקו לחם, כשהם נוסעים במשאית לחם, ועוצרים בצידה האחורי של המכולת. עפיף ירד מן המשאית, ועסק בפירוק הלחם מארון הלחם של המכולת, וסלמאן עסק בסידור ארגזי הלחם בתוך המשאית. הנאשמים הגיעו לצידה האחורי של המכולת, וביקשו מסלמאן לחם. סלמאן נתן להם כיכר לחם אחת. הם ביקשו כיכרות לחם נוספות, אך הוא סרב. בהמשך, חשד סלמאן כי הנאשמים נכנסו לתא הנוסעים של המשאית. הוא ירד מן המשאית, ועבר לצידה השני כדי לבחון זאת. אחד הנאשמים אמר "בואו נטפל בערבי הזה", ופנה לצידה האחורי של המשאית. הנאשמים זרקו אבנים לעברו של סלמאן, היכו אותו בידיהם ובאבנים ובעטו בו, עד שנפל לרצפה. עפיף, אשר שמע את זעקות של סלמאן, הגיע לצידה האחורי של המשאית כדי לסייע לחברו. הנאשמים המשיכו להכות את סלמאן, בעודו שכוב על הרצפה, והיכו גם את עפיף באבנים.

בהמשך, הגיעו למקום ניידת משטרה ואמבולנס. הנאשמים הבחינו בניידת, ונמלטו מהמקום. כתוצאה ממעשי הנאשמים, נגרמו לסלמאן שברים בראשו, דמם עם בצקת סביבו, והמטומה תת-עורית נרחבת, וכן שברים באפו ובארובת העין. הוא אושפז בבית חולים, ועבר ניתוח מיידי בראשו. לעפיף נגרמו, כתוצאה ממעשי הנאשמים, חבלות בברכו השמאלית ובגבו.

3.

המדינה ביקשה את מעצר כל הנאשמים עד תום ההליכים נגדם. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה. נתמקד להלן בקביעותיו של בית המשפט ביחס לעורר בענייננו.

4.

בית המשפט הניח כי אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה לעצם קרות האירוע ולתוצאותיו. המחלוקת נוגעת לשאלת קיומן של ראיות לכאורה לכך כי העורר היה במקום האירוע. לענין זה נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה לאשמתו של העורר, המתבססות על זיהויו בסרטונים שצולמו בשתי מצלמות אבטחה הממוקמות במקומות שונים וסמוכים במקום הארוע, וכן על עדויות שונות בדבר נוכחותו בקיוסק, לרבות עדותם של סלמאן ועפיף. לכך התווספה שתיקתו של העורר במשטרה.

5.

וביתר פירוט: הסרט הראשון שצולם הוא סרט צבעוני, המתעד בתחילתו את נוכחותם של שבעה נערים, ולאחר מכן שישה בלבד, במתחם קיוסק הממוקם מול המכולת המוזכרת בכתב האישום (להלן - הסרט הראשון). הסרט השני, בשחור לבן, מתעד את הדקות שלפני ארוע האלימות, ובו נראים המתלוננים, וכן חמש דמויות בסמוך למכולת ולמשאית הלחם. אירוע האלימות עצמו לא תועד בסרט, שכן המשאית הסתירה אותו.

האירוע האלים ארע בשעה 3:30 לפנות בוקר. העד דוד לוי שהיה נוכח במקום זיהה את העורר בסרטון הראשון שצולם בקרבת הקיוסק ואישר את הימצאותו שם בין השעות 22:00 ועד 3:00. נאשם 3, נתן צוקול, אישר בהודעתו מיום 3.6.08 כי העורר היה אתו ועם נאשמים אחרים בקיוסק באותו לילה.

העורר בהודעתו הראשונה שמר, למעשה, על זכות השתיקה. כשנשאל מה לבש באותו יום ענה כי מסוף חג הפסח הוא מצוי במעצר בית בנתניה. כשהוצג לו הסרטון, ציין שאינו מזהה אף אחד. כשנאמר לו כי מי שמופיע בסרטון בלבוש חולצת פסים בצבע לבן וכחול וכובע לבן השיב כי יאמר את דברו בבית המשפט.

בית המשפט ציין, כי הצפייה בשני הסרטים מלמדת, לכאורה, כי הדמויות המופיעות בסרט השני דומות, בלבוש ובמבנה הגוף, לחלק מהדמויות המופיעות בסרט הראשון. הוא ציין עוד, כי בהודעתו שנגבתה בבית החולים, הדגיש סלמאן כי כל

הנוכחים זרקו עליו אבנים. כמו כן, מסר עפיף בהודעותיו מיום האירוע כי הגיעו אליהם שלושה בחורים ממוצא אתיופי ובחור נוסף שמן, וכי " כולם בעטו וכולם הרביצו" לחברו סאלמן.

6.

בית המשפט המחוזי דן בטענת העורר, לפיה הוא לא זוהה על-ידי המתלוננים והשוטרים. נקבע, כי אין בכך כדי לכרסם בראיות המזהות את העורר כמי שהיה במקום ונראה בסרטים, וכי שתיקתו מחזקת את הראיות. כמו כן, בית המשפט קמא דחה את טענות הנאשמים, לפיהן ישנם מחדלים רבים בחקירה, בין היתר בכך כי לא נעשו מסדרי זיהוי, הסרטים לא הוצגו למתלוננים לצורך זיהוי התוקפים, ולא נמצאו טביעות אצבע או ממצאים אובייקטיבים אחרים הקושרים את הנאשמים לאירוע. נקבע, כי אף אם לכאורה אירעו מחדלים בחקירה, אין בכך כדי לכרסם בראיות הקיימות, המספקות הוכחה לכאורית בדבר ביצוע העבירות וזיהויים של הנאשמים, ובהם העורר, כמי שלקחו חלק בביצוען.

נוכח כל זאת, קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, כמו גם של חבריו, בעבירות המפורטות בכתב האישום.

7.

אשר לעילת מעצר ציין בית המשפט בהחלטתו, כי אין מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומה, בשל חזקת המסוכנות הנובעת מביצוע עבירת אלימות בחבורה. כמו כן, נקבע, כי קיים חשש מפני שיבוש הליכי משפט, נוכח העובדה שחלק מן הנאשמים נשמעים משוחחים ביניהם ומתאמים, לכאורה, גרסאות. אשר לעורר צוין, כי הוא בחור כבן 18, והובא לדין בחמש הזדמנויות שונות בגין עבירות תקיפה בתנאים מחמירים, בריחה ממשמורת חוקית, אלימות כלפי שוטרים ועבירות סמים. הוא נידון למספר מאסרים מאחורי סורג ובריח. לגרסת העורר עצמו, הוא נתון במעצר בית בנתניה, ועל כן, לכאורה, ביצע את העבירות המיוחסות לו תוך הפרת התנאים והאמון שניתן בו.

לבסוף נקבע, כי נוכח העבירות שבוצעו בצוותא, באכזריות ובאלימות קשה, שתוצאותיה חמורות מאוד, נוכח הרקע לאירוע, כשכל חטאו של סלמאן היה שסירב לתת כיכר לחם נוספת וביקש להוציא את מי מהנאשמים מן המשאית, ונוכח עברם הפלילי של הנאשמים - נשקפת מהם מסוכנות לא מבוטלת. עם זאת, נוכח גילם הצעיר, מצא בית המשפט לנכון לקבל תסקיר מעצר בעניינם.

בעניינו של העורר הוגש תסקיר מעצר. התסקיר עמד על כך, כי לעורר רקע של פעילות פלילית קודמת במגוון של עבירות, וריצה כבר שני עונשי מאסר. שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם שאינו מגלה מוטיבציה כלשהי לשיקום, ואינו מודע לחומרת העבירות המיוחסות לו. לאור זאת, לא ניתנה המלצה לחלופת מעצר.

בהחלטת השופט אברהם טל מיום 22.7.08 החליט בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים לאחר שתסקיר המבחן לא הציע חלופת מעצר, ובהסכמת בא כוחו למעצר בנסיבות אלה.

8.

העורר משיג על החלטת בית המשפט המחוזי לעוצרו עד תום ההליכים. והוא מתמקד בהיבט הראיות לכאורה, וטוען אין אף ראיה המלמדת כי היה במקום בעת האירוע, וכי לקח חלק בתקיפת המתלוננים. לטענתו, נפלה טעות בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה, מאחר שנכח בקיוסק, הרי שבהכרח נכח גם באירוע התקיפה. אמנם, אין חולק כי הוא נמצא בסמוך לקיוסק עם חבריו שעות בטרם האירוע, אך יש להבחין בין נוכחות זו, לבין הנוכחות וההשתתפות באירוע העברייני עצמו, אשר לא הוכחו.

9.

ביתר פירוט לענין הראיות טוען העורר, כי אף שלכאורה נכלל בין שבע הדמויות הנראות בסרט הראשון, הרי בסרט השני נכחו חמש דמויות בלבד, כאשר רק שלוש מתוכן נמנות על הדמויות מן הסרט הראשון. אין כל ראייה, אף לא לכאורה, כי ניתן לייחס את אחת הדמויות בסרט השני לדמותו של העורר.

עוד נטען, כי אין אף עדות המצביעה על הימצאותו של העורר במקום האירוע - לא מפי הנאשמים, לא מפי המתלוננים ולא מפי העדים, אשר להם היכרות מוקדמת עם העורר. חלק מהנאשמים זוהו על-ידי המתלוננים, אך לא כך בענין העורר. לא נערך לעורר גם מסדר זיהוי. אף השוטרים אשר צפו בקלטות לא זיהו את העורר כמי שנכח באירוע.

נוכח כל זאת, סבור העורר כי לא קיימת תשתית ראייתית לכאורית בעניינו, והוא מבקש כי בית משפט זה יורה על שחרורו בערבות, בלא מעצר בית.

10.

בחנתי את ראיות התביעה בתיק על רקע טיעוני ב"כ העורר, ובאתי לכלל מסקנה כי הצדק עם בית המשפט קמא כאשר קבע כי ישנן ראיות לכאורה במידה מספקת כנגד העורר, כנדרש לצורך הליך מעצר עד תום ההליכים.

הראיות בנויות מהמרכיבים הבאים:

העד דוד לוי שנכח בקיוסק בין השעה 22:00 לשעה 3:00 לפנות בוקר מסר הודעה ביום 25.5.08 ובה הוא מעיד כי בין האנשים שנמצאו בקיוסק בשעות אלה היה גם "תותי" שזה כינויו העורר (שורה 10). לדוד לוי הוצג הסרטון הראשון, והוא זיהה בו, בין היתר, את "תותי" והצביע עליו כ"זה עם הכובע" (הודעתו, שורות 31-32). בסרט הראשון שצולם על-ידי מצלמות האבטחה רואים בבירור את העורר לבוש בחולצת פסים רחבים ולראשו כובע בהיר. בסרטון השני, שצולם דקות ספורות לפני פרוץ העימות האלים בין הנאשמים לבין המתלוננים, נראה אותו "תותי" – הוא העורר - פוסע במקום עם אותו לבוש - חולצת פסים רחבים וחבוש באותו כובע. מצפייה בשני הסרטונים, לא נותר ספק כי אותו אדם הנקשר עם העורר, היה בקיוסק הן בשלב הראשון שקדם לאירוע, והן בסמוך ממש לאירוע, ומצלמות האבטחה הנציחו זאת. מצטרפת לכל אלה גם הודעת נאשם 3, נתן צוקול מיום 3.6.08, האומר בעמ' 3 (שורה 24) כי ישבו איתו בקיוסק, בין היתר, העורר, והוא מוסיף: "אלה האנשים שישבו איתי שמה עד השעה 23:00".

לכל אלה מתווספת שתיקתו של העורר, אשר סירב להשיב לשאלות החוקרים, ושמר למעשה על זכות השתיקה.

המשקל המצטבר של ראיות אלה, והעדר גרסה מפריכה ממשית מטעם העורר, מספקים את דרישת הראיות לכאורה למעורבותו של העורר באירוע העברייני המיוחס לו. שילוב ההודעות של לוי וצוקול, שני הסרטונים, ושתיקתו של העורר - כל אלה מצביעים, לכאורה, על חלקו בביצוע העבירות המיוחסות לו.

ב"כ העורר לא הוסיף לעררו טענה בדבר חלופת מעצר. אסתפק בקשר זה באמירה כי אין עניינו מתאים לשחרור בחלופה לאור אופי העבירה בה הוא מואשם, ובעיקר נוכח עברו הפלילי, והעובדה שבין העבירות המיוחסות לו בתיק זה כלולה גם עבירה של הפרת הוראה חוקית, שעניינה ביצוע העבירות בחבורה בעת שנדרש לקיים תנאי חלופת מעצר בית, אותם הפר. כן לא נמצאה חלופה אפקטיבית שיש בה כדי לנטרל את מסוכנותו.

לאור כל אלה, הערר נדחה.