בש"פ 7245/08 אחסאן עאמר נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת למלשטרייך-לטר), בה הוחלט על מעצרו עד תום ההליכים של העורר.

2.

כנגד העורר ונאשמים אחרים הוגש כתב אישום, המייחס להם עבירות של קשר לפשע, חטיפה לשם כליאה, וכליאת שוא. לגבי העורר בענייננו (הוא הנאשם 1 בכתב האישום) צורפו גם אישומים של תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים. נאשמים 3 ו-4 הואשמו גם הם בתקיפה בנסיבות מחמירות.

3.

המתלוננת והעורר נמצאים בהליכי גירושין, והחל מאוקטובר 2007, מתגוררת המתלוננת בבית הוריה בחורפיש. הנאשמים 3 ו-4 הם אחיינים של העורר. ביום 19.7.08 הגיעו הנאשמים לסופרמרקט בו עבדה המתלוננת בחורפיש. העורר ביחד עם אחר, משכו את המתלוננת מהכסא עליו ישבה, ובכח ובניגוד לרצונה משכו אותה לרכב שהמתין לה, שם חיכו נאשמים 3 ו-4. נאשם 3 נהג ברכב כשלידו נאשם 4, בעוד העורר והאחר ישבו משני צידי המתלוננת במושב האחורי, כשהם אוחזים בה בכח בניגוד לרצונה, כופפים את ראשה, וסותמים את פיה בידיהם. בהגיעם לירכא, הוציא העורר את המתלוננת בכח מהרכב, והכניסה לאחד הבתים במקום. הוא נעל את דלתות הבית, ולא איפשר למתלוננת לצאת, הרחיק את מכשיר הטלפון מהבית, והחזיקה בניגוד לרצונה במהלך אותו לילה עד ששחררה למחרת בבוקר. במהלך הלילה, ניסה העורר לשכנע את המתלוננת לחזור אליו, ואיים עליה שיהיה "דם במשפחה" אם לא תעשה כן. בשעות הבוקר, הגיעו למקום דודה של המתלוננת, ראש מועצת חורפיש, והשייח ראפע עאמר, ושכנעו את העורר לאפשר למתלוננת לחזור לבית הוריה. רק אז שחרר אותה ממקום כלאה.

המדינה בקשה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

4.

בית המשפט המחוזי בחן את הראיות בתיק, והגיע למסקנה כי חומר הראיות מספיק על מנת להצביע על מעשה החטיפה בניגוד לרצונה ולהסכמתה של המתלוננת, ועל כליאתה לאורך לילה שלם ללא הסכמתה. הוא קבע כי הראיות הגולמיות כוללות פוטנציאל לביסוס אשמה כנגד העורר בעבירות חטיפה וכליאה וכן בתקיפה ואיומים. כן נקבע כי קימת עילת מעצר כנגד העורר בגין מסוכנות לאור העבירות המיוחסות לו של חטיפה וכליאה, הכרוכות בשלילת חירות אדם, וכן לאור עבירת האלימות בבן משפחה המיוחסת לו.

בית המשפט נתן דעתו לאפשרות של חלופת מעצר, והגיע למסקנה כי אין מקום לחלופה כזו. זאת, לאור מעשיו החמורים של העורר המצביעים על מסוכנות, ולאור גישתו "הקניינית" כלפי המתלוננת, שהביאה לפגיעתו החמורה בה, תוך הסתייעות באחרים. כל אלה מצביעים על חשש מפני העורר גם בעתיד, ולפיכך אין מקום לבטוח בחלופת מעצר במקרה זה, ויש להותירו במעצר.

אשר לנאשם 3, נקבע כי הוא יוכל להשתחרר בחלופת מעצר, ולנאשם 4 ניתנה

אפשרות להציג חלופת מעצר מתאימה. לאחר מכן, שוחרר נאשם 4 גם הוא בחלופת מעצר.

5.

ב"כ העורר עמד בטיעוניו על הצורך למצות בדיקה של חלופת מעצר, וביקש כי יוגש תסקיר מעצר.

המדינה טענה בתגובה כי מ דובר

בארוע חמור ביותר של שלילת חירות, הכרוך באלימות קשה כלפי המתלוננת ואיומים למעשי אלימות קשים במשפחה. מאחר שמ דובר

בעבירות שבוצעו על רקע רומנטי, לא ראתה המדינה מקום לתסקיר מעצר, וסברה כי תסקיר כזה לא יועיל בנסיבות הענין.

6.

ביום 29.8.08 הוריתי לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר בעניינו של העורר ובקשתו כי תיבחן במיוחד שאלת מסוכנותו של העורר כלפי המתלוננת, והאם ניתן למצוא חלופה אשר תגשים את מטרת המעצר תוך פגיעה פחותה בחירותו של העורר.

7.

ביום 14.9.08 הוגש תסקיר מעצר. מהתסקיר עולה כי קיימת מסוכנות של העורר כלפי המתלוננת, דבר אשר הביא את שירות המבחן למסקנה כי לא ניתן להמליץ על שחרורו מן המעצר.

8.

נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לעורר אכן מצביעות על מסוכנות רבה מצדו, ועל חשש ממשי הנשקף ממנו לשלומה ובריאותה של המתלוננת, שלא פחת עם הזמן. העורר, הנשוי למתלוננת, שלא הסכין עם פרידתה ממנו, נגרר, תוך הסתייעות באחרים, לביצוע מעשי חטיפה, כליאה, ואלימות פיזית ונפשית קשה כלפי המתלוננת כדי לכפות עליה לחזור ולהתאחד עמו. הוא נזקק אף לאיומים חמורים ביותר, כי אם לא תתרצה, "יהיה דם במשפחה".

יש להתייחס במלוא כובד הראש הן לחומרת המעשים והמסוכנות הנובעת מהם, והן לחומרת האיומים, שאין לבטלם באמירות בעלמא. האובססיביות הקשה העולה ממעשי העורר כלפי המתלוננת מצביעה על סיכון חמור כלפיה, ואם ישוחרר, הוא עלול להיסחף פעם נוספת למעשי כפייה אלימים כאלה ואחרים העלולים להגיע כדי סיכון חיים, או סיכון לפגיעה חמורה בשלומה של המתלוננת. אין על הציבור או על המתלוננת לשאת בסיכון הנשקף מהעורר, אלא הוא עצמו צריך לשאת בו על כל משמעויותיו. חיזוק למסקנה זו נמצא גם בממצאי שירות המבחן בתסקירו, שלא ראה מקום להמליץ על שחרורו בחלופה במקרה זה, בשל אותם חששות כבדים לשלומה ולבטחונה האישי של המתלוננת.

במכלול הנתונים של הענין, לא ניתן בשלב זה לשחרר את העורר, ועליו להשאר בין סורג ובריח.

הערר נדחה.