בש"פ 7247/98 ארנון אבני נ. מדינת ישראל

1.כתב האישום המתוקן שהוגש על העורר מייחס לו עבירות של אינוס ומעשה מגונה, בשלוש הזדמנויות שונות, וכן עבירה של הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיפים 345(א)(1) ו-(2), 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(2) ו245-(ב) לחוק העונשין תשל"ז1977-. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, עוסק העורר בעיסקי נדל"ן וכן בתחום הטיפול הרפואי המשלים המכונה "שיאצו". את העבירות המיוחסות לו ביצע כלפי צעירות שבהן טיפל.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ע' דוויק), בהחלטתו מיום 16.11.98, הורה לשחרר את העורר בערובה וכן בתנאי ש"יהא נתון במעצר בית מלא בכתובת בה הוא מצוי עתה, זאת עד תום ההליכים המשפטיים" (ההדגשה במקור - י'. ט'). כן אסר על העורר לעסוק ב"שיאצו", או בכל תחום אחר של רפואה משלימה עד תום ההליכים המשפטיים, וכן אסר עליו ליצור קשר עם המתלוננות או בני משפחותיהן, במישרין או בעקיפין.

בא כוח העורר מבקש לשנות את התנאי האוסר על העורר לצאת מביתו כך שיהיה חייב להמצא בביתו רק בשעות הלילה ואילו בשעות היום יוכל להיות במקום עבודתו ובמקומות נוספים שבהם הוא עוסק בעיסקי הנדל"ן שלו.

2.לטענת בא כוח העורר עשה העורר את מעשיו רק בבית מגוריו ורק במסגרת טיפולי "שיאצו". משנאסר עליו העיסוק בתחום זה אין הוא מסוכן עוד. כן מציע הוא כי ייאסר עליו לבוא במגע עם נשים בכלל. כנגדו טען בא כוח המדינה כי העורר עשה את מעשיו לא רק בביתו אלא גם במקום שבו הוא עוסק בעיסקי נדל"ן וכי האיסור האחרון שהציע בא כוח העורר להטיל עליו אינו מעשי.

נראים לי דברי בא כוח המדינה מדברי בא כוח העורר. המעשים המיוחסים לעורר מעידים על הסכנה הנשקפת ממנו. סכנה זאת אי אפשר להפיג אלא על ידי הרחקתו מן הציבור בדרך של מעצר או על ידי איסור שייצא מביתו בכל שעות היממה. ראוי להוסיף כי לפי האישום הרביעי שבכתב האישום איים העורר על אחת המתלוננות והפחיד אותה. גם בכך חיזוק למסקנה זאת.

3. הערר נדחה.