פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
7256/03
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשה שניה להארכת מעצר לפי סעיף 62
לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה:
כ"ג באב התשס"ג (21.8.03)
בשם המבקשת:
עו"ד מיכאל קרשן
בשם המשיב:
עו"ד נגה שביט
החלטה
המדינה מבקשת להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 יום נוספים, החל יום 17.8.03. בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע תלוי ועומד נגד המשיב כתב אישום חמור בו הוא מואשם ב-12 פרטי אישום, בביצוע עבירות של אינוס, תקיפת בת זוג, איומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, מעשי סדום, תקיפת קטין והדחה בעדות. עם הגשת כתב האישום, נעצר המשיב עד לתום ההליכים. שמיעת הראיות בתיק התעכבה בין היתר עקב חילופי מספר סנגורים. לאחר שהסתיימה פרשת התביעה, סירב המשיב לנהל את פרשת ההגנה אלא אם תוחזר המתלוננת לדוכן העדים. ביום 30.6.03 האריך בית משפט זה את מעצרו של המשיב ב-45 ימים כדי לאפשר לו להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי להחזרת המתלוננת ושני עדי תביעה נוספים לדוכן העדים. הבקשה האמורה הובאה בפני בית המשפט המחוזי, ובהסכמת התביעה, נעתר בית המשפט לבקשה, אף כי הביע עמדתו שהבקשה כמו גם החלפת הסנגורים הינה בגדר בזבוז זמנו של בית המשפט. המשך שמיעת הראיות נקבע ליום 29.9.03, מועד בו אמורה להעיד בשנית המתלוננת, שני חוקרי משטרה, ועד תביעה נוסף. המשיב נתבקש אף הוא להיות מוכן לעדות במועד זה. מועד נוסף להמשך השמיעה, אם יהיה צורך בכך, נקבע ליום 24.11.03.
בנימוקי הבקשה להארכת מעצר טענה המדינה כי המשיב מסוכן למתלוננת ולציבור. מסוכנותו של המשיב אכן נלמדת מהעבירות המיוחסות לו, מכך שהעבירות בוצעו לכאורה, בעוד המשיב אסיר משוחרר ברשיון, מעברו הפלילי של המשיב הכולל הרשעה באינוס,בגינה ריצה עונש מאסר ממושך. ואמנם, נוכח העבירות החמורות המיוחסות למשיב, ובהן עבירות אלימות ואיומים, ואף ניסיון להדיח את עדת התביעה, נראה כי אין בחלופת מעצר כדי להבטיח מפני מסוכנותו של המשיב. משפטו של המשיב אכן מתמשך, אולם, התמשכות זו נובעת בעיקר מאופן ניהול ההגנה, וכיום מתמשך המשפט עקב בקשת הסנגוריה להחזיר את העדים לדוכן העדים פעם נוספת. בנסיבות אלה, נוכח החשש הממשי לשלומה של המתלוננת ולשלום הציבור, רואה אני להיעתר לבקשה, ולהאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, או עד למתן פסק דין, הכל לפי המוקדם.
בשולי הדברים אוסיף כי הוטרדתי רק מטענה אחת שהעלתה הסנגורית ולפיה המועד הנוסף שנקבע להמשך השמיעה, אם לא יסתיים הדיון בתאריך שנקבע לכך, יהיה לאחר תום תקופת ההארכה המבוקשת. אין לי אלא להפנות בענין זה תשומת לבו של בית המשפט כי ראוי לעשות מאמץ ולהקדים את המועד הנוסף, אם יהיה צורך בכך, על אף יומנו העמוס לעייפה של בית המשפט.
המעצר יוארך, אפוא, כמבוקש.
ניתנה
היום, כ"ג באב התשס"ג (21.8.2003).
ש ו פ ט ת