פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
7257/04
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
העורר:
איברהים עווד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 15.7.04 בב"ש 6659/04
שניתנה על ידי כבוד השופטת א' אפעל-גבאי
תאריך הישיבה: כ"ד באב
תשס"ד (11.8.04)
בשם העורר: עו"ד מאגיד
חמדאן
בשם המשיבה: עו"ד דפנה
ברלינר
החלטה
1.במסגרת הליך פלילי המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים החליט בית המשפט לפסול את רישיון הנהיגה של העורר לשישה חודשים. על כך מוגש הערר שהונח בפניי. בכתב האישום שהוגש לבית משפט קמא נטען, כי העורר נהג ביום 4.1.04 במכוניתו. תוך כדי הנהיגה חייג העורר מטלפון נייד שהחזיק בידו ואז סטה לשולי הדרך ופגע בשלושה הולכי רגל. אחד מבין השלושה נהרג במקום ואילו שני האחרים נחבלו. לאחר התאונה נמלט העורר מן המקום ועוד באותו יום מסר את מכוניתו לתיקון במוסך. העבירות בהן מואשם העורר הן גרם מוות ברשלנות, הפקרה אחרי פגיעה ושיבוש הליכי משפט.
בעקבות התאונה החליט בית משפט השלום לתעבורה ביום 8.1.04 לפסול את רישיון הנהיגה של העורר ובלבד שיוגש כתב אישום תוך שלושה חודשים. המשיבה לא הגישה כתב אישום תוך שלושה חודשים, אלא עשתה זאת ביום 5.7.04. רישיונו של העורר הוחזר לו למעשה ביום 3.6.04, אף שהיה זכאי לקבלו בחלוף שלושה חודשים מיום 8.1.04, שהרי לא הוגש כתב אישום תוך שלושה חודשים.
2.דין הערר להידחות. אומנם, חל עיכוב בהגשתו של כתב האישום, אך אין לומר שמדובר בעיכוב משמעותי שצריך היה להביא לדחייתה של בקשת המשיבה לפסילת הרישיון. אורכה של תקופת עיכוב חייב לקבל משקל עת שעומדת בפני בית משפט השאלה האם להיעתר לבקשת הפסילה הזמנית. אלמנט זה הוא שמבדיל את המקרה הנוכחי מהמקרה שבא בפניי בבש"פ 7726/02 (החלטה מיום 13.9.02). במקרה הנוכחי מדובר בעיכוב קצר. כמו-כן, אין להתעלם מכך שהתאונה בה מדובר הצריכה פעולות חקירה רבות ושונות טרם הגשתו של כתב האישום. נתון נוסף שיש ליתן לו משקל הינו העבר הפלילי של העורר בתחום התעבורה. לחובתו של העורר שני עונשי פסילה על תנאי שהינם בני הפעלה.
3.סיכומו של דבר הוא שלא ראיתי לנכון לקבל את הערר והוא נידחה בזאת.
ניתנה היום, כ"ד באב תשס"ד
(11.8.04).
ש ו פ ט