בש"פ 7259/01 עלי גלווש נ. מדינת ישראל

המשיבה אינה מתבקשת להשיב על הערר.

העורר ובן דודו (חמיס) נעקבו על-ידי שוטרים, בשעה 02:00 אחר חצות, כשהם נוסעים יחד במכונית שהייתה נהוגה על-ידי העורר. המכונית נעצרה, חמיס ירד ממנה ומשנתבקש העורר על-ידי השוטרים לעצור נמלט מן המקום בנסיעה פראית. חמיס נעצר על ידי השוטרים. בחבילה שהשליך מידו סמוך לפני מעצרו נמצאו שני אקדחים שבאחד מהם היה כדור בקנה.

בסיומה של חקירה, שבמהלכה הכחישו העורר וחמיס כל קשר זה לזה, הוגש נגד העורר כתב אישום המונה שתי פרשיות: האחת, עבירה של ניסיון לרצח ועבירות נלוות, שלפי הנטען בוצעו על ידי העורר ביחד עם חמיס ביפו ביום 21.5.01; והשניה, בעבירות של נשיאת נשק, החזקת נשק, הכשלת שוטר ועבירות נלוות שלפי הנטען בוצעו אור ליום 5.6.01, שהוא מועד מעצרם של העורר וחמיס. עם הגשת כתב האישום בקשה המאשימה מבית המשפט המחוזי להורות על מעצרו של העורר עד תום בירור המשפט. השופט המלומד בדק ומצא כי לפרשת האישום הראשונה אין עיגון מספיק בחומר הראיות. לא כן באשר לפרשה השניה. השופט היה ער לכך כי האקדחים לא נתפסו בידי העורר וכי הבדיקות שנערכו לו שללו מגע יד ישיר של העורר באיזה מכלי הנשק. עם זאת קבע השופט כי הראיות הנסיבתיות המצויות בידי התביעה מבססות לכאורה את אשמת העורר בעבירות של החזקת ונשיאת הנשק. וכך אמר:

"כאשר אדם מסיע ברכבו אדם אחר שמחזיק כלי נשק בשעה שתיים אחר חצות, וכאשר המשטרה רודפת אחר רכב זה ומסייע לאותו אדם לרדת מרכבו ולאחר מכן ממשיך בנסיעה פראית כדי להימלט מהשוטרים, הראיות הנסיבתיות הללו מצביעות לא רק שהמשיב (העורר) ידע שבידי המשיב 1 (חמיס) נשק ולפיכך הפך עצמו שותף לכך, אלא כי השניים לא נסעו עם הרכב והנשק בידם למטרות תמימות, כאשר לא למותר להזכיר שוב כי באחד מכלי הנשק נמצא כדור בקנה".

מהחלטת השופט לא ברור אם היה נכון לשחרר את העורר בתנאי חלופת מעצר, אילו הובאה בפניו הצעה לחלופה ראויה. הצעת הסניגור הייתה כי העורר ישהה בבית אחת משתי סבתותיו, והצעה זו נדחתה על-ידי השופט כבלתי מתאימה.

בעררו על ההחלטה קיווה הסניגור המלומד לשכנעני כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו שהראיות הנסיבתיות המצויות מבססות לכאורה את אשמתו של העורר בהחזקת ובנשיאת נשק. לדעתו, יש להניח לטובת העורר כי הוריד את חמיס מהמכונית ונמלט מפני השוטרים, לא מפני שידע שברשות חמיס יש נשק, אלא מסיבה אפשרית אחרת, כגון שחשב שברשותו של חמיס יש סמים, או גם בשל עברו הפלילי שלו. חולשתה הבולטת של טענה זו היא שהעורר עצמו לא נתן הסברים אלה או שכמותם בשלב החקירה.

כמו השופט המלומד גם אני סבור כי התנהגות העורר בזירת האירוע מקימה נגדו ראיה מספקת לביסוס האישום בהחזקת ונשיאת נשק. בנסיבות אלו אינני נדרש לשאלה - אותה לא ראיתי צורך לבדוק - אם צדק השופט בקביעתו שבראיות המצויות בידי התביעה לביסוס האישום בניסיון לרצח אין כדי להצדיק מעצר.

לעורר הרשעות קודמות בעבירות מסוגים שונים וזמן לא רב לפני מעצרו הנוכחי שוחרר מריצוי מאסר בפועל. כן יש לחובתו מאסר על תנאי בר הפעלה. נתונים אלו מחזקים את ההערכה ביחס למסוכנותו של העורר, שבעיקרה נלמדת ממהות העבירות שבגינן נעצר ומנסיבות ביצוען.

התוצאה היא כי הערר נדחה, וזאת מבלי לנקוט כל עמדה ביחס לאפשרות לשקול את שיחרורו של העורר בחלופת מעצר, אם יעלה בידו להביא בפני בית המשפט המחוזי הצעת חלופה העשויה להשיג את מטרות המעצר.