בש"פ 7272/05 מדינת ישראל נ. נג'אח אלסאנע

א.זו בקשה להארכת מעצר שלישית מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, לחודש ימים החל מיום 29.7.05 או עד למתן פסק-דין בת.פ. 8132/04 בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

ב.(1) כנגד המשיב הוגש ביום 4.6.04 לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום המייחס לו עבירות של הכשלת שוטר, עבירה על סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה על סעיף 332(2) לחוק; ונסיון לחבלה בכוונה מחמירה, עבירה על סעיף 329(א)(2) לחוק.

(2) על-פי הנטען בכתב האישום, בבוקר יום 30.5.04, נהג המשיב ברכבו באזור הנגב, ולפניו נסע רכב נוסף. המשיב ונהג הרכב האחר החלו לנסוע במהירות רבה, תוך עקיפה מסוכנת של כלי הרכב שנסעו בכביש. שוטרים אשר נסעו באותה עת באזור, הבחינו במשיב ובנהג האחר ודלקו אחריהם תוך כדי מתן הוראה לעצור. המשיב והנהג האחר לא שעו להוראות השוטרים ואף הגבירו את מהירות נסיעתם והמשיכו להתפרע בכביש תוך שהם מסכנים רכבים אחרים בכביש, אשר נאלצו לבלום או לסטות מנתיב נסיעתם כדי למנוע התנגשות. בשלב מתקדם יותר, התפצלו שני הרכבים, המשיב הגיע ליישוב עומר, אך משהבחין בשוטרים שארבו לו פנה לכיוון אחר. בהמשך, ותוך כדי מנוסתו, נהג המשיב במהירות רבה ושלושה הולכי רגל נאלצו לקפוץ למדרכה כדי שלא יפגעו. המשיב פנה לכיוון שבט טראבין ונמלט מידי השוטרים.

(3) עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. ביום 15.6.04 נעתר בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ברקאי) לבקשת המדינה והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, נוכח הראיות לכאורה והמסוכנות המבססת עילת מעצר נגדו.

(4) תוך התנהלות התיק בבית-המשפט המחוזי, נתבקש בית-משפט זה פעמיים להאריך את מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים. ביום 4.3.05 התקיים דיון בבקשה הראשונה, ובית-משפט זה (השופט א' א' לוי) נעתר לבקשה, תוך שהוא קובע, כי בנסיבות רגילות היה דוחה את בקשת המדינה נוכח הימשכות ההליכים; אולם נוכח העובדה שהסכנה הנשקפת מן המשיב היא מוחשית ואינה טעונה עוד הוכחה, החליט להאריך את מעצרו בשישים ימים.

(5) ביום 1.5.05 הארכתי את מעצרו של המשיב בהסכמתו בתשעים ימים נוספים שבאו אל קיצם היום. מכאן הבקשה להארכת מעצר שלישית.

ג.(1) בטיעוניה הדגישה המבקשת, כי הארכת המעצר מתבקשת לצורך הכרעת הדין (על-ידי השופט עמר) שהיתה אמורה להינתן אתמול (28.7.05). אכן, הוברר כי הכרעת הדין נדחתה ליום 11.8.05, ועל-כן נתבקשה הארכת מעצר נוספת של חודש ימים. לטענת המבקשת, אין מנוס מהמשך מעצרו של המשיב נוכח המסוכנות הרבה הגלומה, במעשיו ונוכח עברו הפלילי אשר מעיד יותר מכל על הסיכון הנשקף הימנו, ובמיוחד שאך זמן קצר לפני ביצוע העבירות בתיק דנן, נדון לעונש של שישה חודשי מאסר בעבודות שירות שלבקשתו רוצו בדרך של מאסר בפועל.

(2) בדיון טענה באת כוח המדינה, כי ההארכה המתבקשת (לחודש ימים) בנויה על הנחה, ראשית, שיש להיערך גם לתקלה חלילה, ושנית, שאם תהא הרשעה עשוי להתבקש תסקיר, ויש צורך במרווח זמן. כן ציינה באשר לעבירות המיוחסות למשיב, כי המדובר ב"מכת איזור" שיש בה סיכון חיי אדם, וכן כי למשיב עבר מכביד.

(3) בא כוח המשיב קבל על כי הבקשה הוגשה אתמול, והיה צורך לקבוע דיון להיום על כל אי הנוחות הנגרמת. כן טען, כי ניתנה הסכמה בפעם הקודמת להארכה מתוך הנחה כי התיק יסתיים, וסיכומי ההגנה הוגשו עוד באפריל 2005. המשיב עצור מזה למעלה משנה, בעבירה שאיננה רצח או שוד ועברו אינו עבר של אלימות; זכותו למשפט תוך 9 חודשים לא נתקיימה. בנוסף, התוצאה היא כי נערכים דיונים בפגרה, וגם הסניגור נשחק. הוא נכון להסכמה למעצר עד 11.8.05 כך שבאותו יום יינתן גזר דין, ולאחר היוועצות בשולחו הוא נכון לוותר על בקשת תסקיר, כדי שהתיק יסתיים. באת כוח המדינה היתה נכונה לקצר, אם תהיה הסכמה, לשלושה שבועות. באשר להגשת הבקשה אתמול, מסרה באת כוח המדינה כי הנוהג הוא ככלל להגישן שבוע-שבועיים לפי המועד.

ד.(1) אומר מה בקשר להגשת הבקשה אתמול על-ידי התביעה. הפרקליטות עובדת בעומס גדול, אך יש צדק בטרוניית הסניגור המלומד על כך שהבקשה הוגשה אתמול (הוכנה והוגשה בטרם נודע לתביעה על דחיית הכרעת הדין), ולפיכך היה צורך לקבוע אמש (יום ה') דיון להיום (יום ו'). בקשה זו יכלה להיות מוגשת גם לפני שבוע, תוך התחשבות בסניגור, ואם מותר להוסיף, גם תוך התחשבות בבית המשפט.

(2) נסיבותיו של המשיב אינן מאפשרות לשחררו לחלופה בשלב זה, דבר שינגוד גם את השכל הישר משהגענו עד הלום. עברו מכביד בהחלט: עוד כנער מתבגר החל בעבירות, וצבר – וכיום אינו אלא כבן 23 – הרשעות אחדות בתיקי גניבת רכב, פריצה, החזקת נכס חשוד כגנוב, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו ונהיגה ללא רשיון וביטוח, ונדון בין השאר למאסרים בפועל ומאסרים על תנאי (מאסר בפועל אחד ריצה במקביל למעצרו בתיק זה, אם הבינותי נכון). כן צבר בתוך 3 שנים למעלה מעשרים עבירות תעבורה, בחלקן משמעותיות. יש בו מסוכנות לציבור, ואין מקום לשחרורו לעת הזאת.

(3) באשר לבקשה לגופה, מבלי שאדרש עתה לטעמים להימשכותו של הדיון בתיק מעוט עדים זה כשהמשיב במעצר עד תום ההליכים ובהארכה שמעל 9 חודשים, ברי עם כל העומס המוטל על בית המשפט, שעל התיק להסתיים בלא השתהות נוספת. בית המשפט קבע את יום 11.8.05 להכרעת הדין. אבקש בכל לשון כי אם תהיה הרשעה (וכמובן אין לי כל ידיעה על כך), ואם אכן יוותר המשיב על בקשת תסקיר (הנתונה לשיקול דעת בית המשפט) – כפי שהודיע – ולא ישנה דעתו, יעשה בית המשפט כל מאמץ לגזור את הדין לא יאוחר מיום 15.8.05. אכן, אם יתבקש תסקיר, הדעת נותנת כי תתבקש דחייה בהסכמה לתקופה קצרה לשם הכנתו. כך או כך תתאפשר גם לסניגור חופשה, שעל היעדרה קבל.

(4) אני מאריך איפוא את מעצרו של המשיב עד יום י' באב תשס"ה (15.8.05), או עד למתן פסק דין בתיק, הכל לפי המוקדם.