בש"פ 7274-23 בש"פ 7274-23

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור פסלות. ההחלטה נושא הבקשה ניתנה ביום 14.9.2023 במעמד הצדדים. הבקשה הנוכחית הוגשה, בצירוף הודעת הערעור, ביום 27.9.2023; כלומר, באיחור של למעלה משבוע.

בבקשה נטען כי הארכת המועד מתבקשת בשל העובדה שההחלטה ניתנה בתקופת החגים, וכן בשל היעדר ניסיונו של המבקש בהגשת ערעור מסוג זה.

המשיבה התנגדה לבקשה. המשיבה טענה כי גם בהתחשב בכך שההחלטה ניתנה יום לפני ראש השנה, ניתן היה לכל הפחות להגיש את בקשת הארכה בתוך המועד הקבוע להגשת הערעור. מכל מקום, המשיבה טענה כי לא ניתן טעם מספק לכך שהבקשה הוגשה שבוע לאחר מכן, וזאת במיוחד על רקע המועדים הקצרים שנקבעו להגשת ערעור פסלות בהליך פלילי.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות. סעיף 147(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע כי ערעור פסלות בהליך פלילי יוגש בתוך חמישה ימים מהיום שבו הודעה לבעלי הדין החלטת השופט. כפי שנקבע לא אחת, הליכי פסלות אמורים להתברר במהירות (ראו, למשל, בש"פ 2074/17 גריב נ' מדינת ישראל (8.3.2017)). במיוחד כך כאשר טענת הפסלות מועלית בגדרי הליך פלילי. מן הטעם הזה נקבע בחוק מועד קצר של חמישה ימים להגשת הערעור, וכן נקבע, בסעיף 147(א), כי עם הודעת בעל דין לבית המשפט כי בכוונתו לערער על החלטת שופט בטענת פסלות, המשפט יופסק ולא יימשך עד להחלטה בערעור.

למעשה, כפי שעלה מתשובת המשיבה ומהמסמכים שצירף המבקש, משהודיע המבקש על כוונתו לערער על החלטת בית המשפט קמא, בית המשפט הפסיק את הדיון וקבע דיון תזכורת במעמד הצדדים ליום 27.9.2023. חרף עניין זה המבקש לא הגיש את הערעור (וגם לא בקשה למתן ארכה) עד ליום 27.9.2023, הוא היום שנקבע לדיון תזכורת. הדבר מעורר קושי ממשי. הכלל הוא כי הארכת מועד בהליך פלילי תינתן רק אם המבקש יצביע על קיומו של "טעם ממשי המניח את הדעת" לאיחור. המבקש טען בקצרה כי בשל תקופת החגים ובשל היעדר ניסיון בעניין זה לא עלה בידו להגיש את הערעור. הטענות נטענו בכלליות וללא פירוט כלשהו. כך, לא הובהר מדוע לא הוגשה בקשה להארכת המועד בתוך הזמן הקובע, וגם הטענה בדבר היעדר ניסיון בהליכים מעין זה נטענה בכלליות בלבד מבלי שהובהר אילו פעולות ננקטו לבירור המועד האחרון להגשת הערעור. פרט לאמור, המבקש גם לא עמד על סיכויי ההליך, ובזהירות המתבקשת אוסיף כי עיון בהחלטה מעלה כי סיכויי ההליך אינם כאלה שמטים את הכף לטובת קבלת הבקשה.

במכלול שיקולים אלה, ועל רקע החשיבות של עמידה במועדים הקצרים הקבועים בערעורי פסלות, לא מצאתי להיעתר לבקשה.