בש"פ 7275/00 מדינת ישראל נ. שמעון מסיכה

1.על המשיב הוגש בבית משפט השלום בתל אביב-יפו כתב אישום לפיו מיוחסות לו מספר עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים, תקיפה חבלנית, תקיפה בנסיבות מחמירות, היזק בזדון, מעשה פזיזות ורשלנות והטרדת עד. רוב העבירות נעברו כלפי המתלוננת - שהיתה אשתו של המשיב והיום היא גרושתו - ואחת מהן נעברה כלפי עורך דין שייצג נושה של המשיב. יצוין כי בשלב מאוחר יותר הופרד האישום שבגין העבירה האחרונה מיתר האישומים.

עם הגשתו של כתב האישום הורה בית משפט השלום לעצור אותו עד תום ההליכים. אחרי שורה של עררים נשארה החלטת המעצר על כנה. משלא נסתיים משפטו של המשיב תוך תשעה חודשים האריך בית המשפט העליון (כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן), את תקופת המעצר בתשעים ימים נוספים. המשפט לא נסתיים תוך תקופת ההארכה ולפיכך חוזרת המדינה ומבקשת להאריך את התקופה בתשעים ימים נוספים מיום 18.10.00.

2.הטעם העיקרי שבבסיס הבקשה הוא מסוכנותו של המשיב. כפי שנטען מעידים עליו מעשיו - שעליהם העידו בינתיים המתלוננת ואחותה - כי הוא מסוכן ביותר למתלוננת ולבני משפחתה. על כך מעידות גם הרשעותיו הקודמות, הכוללות 15 הרשעות בעבירות רכוש, מרמה, אלימות ואונס. כמו כן תלוי עליו עונש מאסר מותנה שהוא בר הפעלה, שנגזר עליו בשל עבירה של תקיפה בתנאים מחמירים שביצע נגד בת זוגו הקודמת.

מול שיקול כבד משקל זה עומדת התמשכותם היתרה של ההליכים. לטענת באת כוח המדינה, בבקשתה שבכתב וכן בטיעוניה בעל פה, נגרמו העיכובים בשמיעת ההוכחות בעיקר בשל חילופי סניגורים במהלך המשפט וכן בשל כך שהסניגור הקודם לא הסכים לקביעת דיונים במועדים שהציע בית המשפט, אפילו במהלך פגרת בתי המשפט. בשל התנגדותו של הסניגור הנוכחי, שטען שלא יהיה סיפק בידו את המשיב לעדות, נבצר מבית המשפט לקבוע דיון ליום 17.9.00 והוא נאלץ לדחות את ההמשך ליום 4.12.00.

בא כוח המשיב טען כנגדה שאין ממש בחששות לשלומה של המתלוננת ה"מבלבלת קצת בין דמיון למציאות" וכי "יש אובססיה משני הצדדים". עוד טען שכל עדי התביעה, להוציא שוטרת אחת, כבר העידו ולפיכך אין לחשוש לשיבוש הליכים. לדעתו ניתן להפיג את המסוכנות על ידי הרחקתו של המשיב ל"מעצר בית" אצל משפחתו באשקלון. אשר להמשך המשפט אמר כי בדעתו להשמיע כשמונה או תשעה עדים ולשם כך זקוק הוא "ליותר מיום אחד כדי לסיים את המשפט". הואיל והישיבה הבאה נקבעה, כאמור, ליום 4.12.00 ברור שהמשפט לא יוכל להסתיים תוך תקופת ההארכה השניה. בכך טעם נוסף כדי לדחות את בקשתה של המדינה ולשחרר את המשיב.

3.סבורני שיש להאריך את המעצר כבקשתה של המדינה. התנהגותו של המשיב, כפי שהיא מתוארת בעדויות, מעידה עליו שהוא מסוכן ביותר. המשיב חזר ואיים, פעם אחר פעם, על המתלוננת כי ירצח אותה, בדרכים שונות ומשונות, ויגרום שתהיה ב"טיפול נמרץ לכל החיים". כמו כן חזר והכה אותה, חנק אותה, משך בשערותיה, חבל בפניה וכן בעט בה וגרם לה חבלות בירך ובברך; אפילו בתקופה שנצטווה על ידי בית משפט השלום שלא ליצור אתה קשר. הרשעותיו הקודמות מוסיפות לכך משקל. לדברי העובדת הסוציאלית של עירית תל אביב - שמכתבה צורף לבקשה לפי הוראת השופטת ט' שטרסברג-כהן בהחלטתה הנזכרת - המתלוננת עדיין "חשה פחד גדול מפניו וחוששת לגורלה".

בתום הדיון בבקשה ביקשתי לבדוק אם ניתן לקבוע שניים או שלשה מועדים נוספים לשם סיום המשפט לפני המועד שנקבע. לפי החלטתו של בית משפט השלום מיום 17.10.00, שהומצאה לי היום, הוקדם הדיון ליום 29.10.00. יש, אפוא, יסוד לתקווה כי המשפט יסתיים בתקופת ההארכה.

4.לפיכך אני מאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל ביום 18.10.00, או עד מתן פסק הדין בת"פ 6993/99 של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, הכל לפי המוקדם.