בש"פ 7277/06 מדינת ישראל נ. אלכסנדר חפוז

1.כתב האישום בתיק זה מייחס למשיב ולשותפיו עבירות של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות, חבלה במזיד ברכב וכן התנהגות פרועה במקום ציבורי. למשיב 1 בלבד, מיוחס אישום נוסף שעניינו תקיפה חבלנית.

הגדרת העבירות המיוחסות למשיב, כמפורט לעיל, אינה חושפת את תוכנו וחומרתו של כתב האישום. המשיב וחבריו, יצאו למה שהוגדר על-ידי בית משפט קמא כ" סדרה של מעשי ואנדליזם ", שאליהם הצטרף ארוע אלים שאותו כינה בית משפט קמא " כמעשה תקיפה נוסח התפוז המכאני ".

עיון בכתב האישום מצביע על כך שבית המשפט לא הפריז בהתיחסותו לעובדות. המשיב וחבריו שהיו בגילופין, רצו ברחובות הרצליה, צעקו ובעטו במכוניות, שברו באמצעות אבנים גדולות שמשות של מכוניות חונות. בהמשך נכנסו לבית לחדר מדרגות של בית בהרצליה.

איתרע מזלו של מחלק עיתונים (להלן: המתלונן ), שכל חטאו הצטמצם לכך שנקלע לאותו בית שהיווה אחד היעדים למסע ההרסני של המשיב וחבריו. בני החבורה תקפו אותו בכל חלקי גופו, הכו אותו בראשו ובאיברים נוספים. גם נפילתו לא מנעה את המשך התקיפה. המשיב וחבריו המשיכו ובעטו בו גם לאחר שנפל. רק בואם של שוטרים למקום – הביא להפסקת התקיפה. למתלונן נגרמו נזקים לאיברים שונים בגוף והוא פונה לבית חולים.

האישום הנוסף – מתאר אירוע שהתרחש, על-פי הנטען 3 חודשים קודם לכן, גם במקרה זה מדובר בכך שהמשיב תקף את המתלונן דשם בבעיטות ומכות אגרוף וגרם לו לחבלה באזורים שונים בפניו.

2.בתאריך 1.1.06 הורה בית משפט השלום בתל-אביב, אליו הוגש כתב האישום, על מעצרם של המשיב ונאשם נוסף (נאשם 2) עד תום ההליכים. שני הנאשמים הנוספים שוחררו לחלופת מעצר.

החלטה זו הועמדה במבחן מספר פעמים בהליכי ערר, ועיון חוזר שהוגשו לסירוגין על-ידי כל אחד מהצדדים. בסופו של דבר קבע בית המשפט המחוזי בתאריך 7.2.06 כי מסוכנותם של המשיב ושותפו (מי שהיה הנאשם 2) איננה ניתנת לאיון בחלופת מעצר. במאמר מוסגר אעיר כי המשיב מספר 2 לבקשה הסכים להארכת המעצר ולפיכך הדיון הנוכחי מתמקד במשיב מספר 1 בלבד. החלטתו של בית המשפט מאותו תאריך בעניינו של המשיב, התייחסה גם לתסקיר מעצר בעניינו. בתסקיר נקבע כי לאורך התקופה שקדמה למעצרו, נהג המשיב באופן חסר שליטה ואימפולסיבי. המשיב עצמו תיאר בפני שירות המבחן " התנהגות בעייתית ... כשהוא נעדר גבולות פנימיים ומצמצם אחריותו לה ". שירות המבחן העריך כי במצבו וללא חלופה ראויה "קיים סיכון שישוב וינקוט בהתנהגות אלימה חוזרת". שירות המבחן בדק גם את החלופה שהוצעה באותו שלב, קרי: שהות בביתה של חברתו בבת-ים וסבר כי בהתייחס לרמת הסיכון שבמצבו, החלופה שהוצעה אינה ראויה. השורה התחתונה בתסקיר, שללה למעשה את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

3.הישיבה הבאה בתיק זה קבועה בעוד כשלושה שבועות (8.11.06). באותה ישיבה, אמור להעיד המתלונן באישום השני. עדותו של עד זה היתה אמורה להישמע בשתי ישבות קודמות שאליהן לא התייצב. בא-כח המדינה טוען כי כרגע יש אישור מסירה חתום על-ידי העד שעל כן יש להניח כי בתאריך זה יעיד העד, תסתיים פרשת התביעה וניתן יהיה גם לשמוע את פרשת ההגנה.

4.הסנגורית טוענת כי אין מקום להמשך מעצרו של המשיב. המשיב בן 22 ונעצר כשהיה חייל בשירות סדיר. מעורבים אחרים בפרשה (נאשמים 3 ו-4) שוחררו למעצר בית. בסופו של יום, הדיון בעניינם למעשה הסתיים והוטלו עליהם עבודות שירות, גם אם יוחמר העונש בעניינו של המשיב תהיה תקופת המאסר שתוטל עליו (הכל לשיטתה של הסנגורית), תשעה חודשים של מאסר בפועל. עוד טוענת הסנגורית כי באשר לאישום השני עוד מלכתחילה נקבע כי אין לגביו תשתית ראייתית שדי בה לצורך מעצר עד תום ההליכים. העובדה שהמתלונן לא הופיע מחזקת מסקנה זו. הסנגורית שבה ומציעה כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר, כאשר החלופה היא חברתו אשר נכחה גם בדיון בבית המשפט.

5.נראה לי כי יש מקום להיענות לבקשת המדינה וזאת מן הנימוקים הבאים: כפי שהובהר לעיל, מסכת האירועים הנחשפת בכתב האישום, היא קשה ומבטאת אובדן מוחלט של מעצורים והתעלמות מכל נורמת התנהגות מקובלת ואנושית. המשיב וחבריו פגעו ברכוש ללא סיבה, סתם כך בשל ההנאה שככל הנראה גרמה להם פגיעה זאת. לא התקררה עליהם דעתם, עד שפגעו במתלונן באישום הראשון בצורה ובאופן שפורטו לעיל. גם העובדה שמתלונן זה נפל על הקרקע כשהוא חסר אונים, לא הביאה להפסקת התקיפה וקשה לשער להיכן היו מגיעים הדברים לולא הגיעו השוטרים למקום. למשיב שתי הרשעות קודמות שעניינם עבירות רכוש וכן עבירת אלימות כלפי חברתו. יש בכך כדי להצביע שאין מדובר רק באפיזודה חד פעמית שמקורה בשכרות אלא באירועים החוזרים על עצמם. מהתסקיר עולה שקיימת בעיה של אלכוהוליזם, אלא שהמשיב אינו רואה עצמו כמי שזקוק לתהליך טיפולי וממילא לא עבר תהליך שכזה. כיון שכך, המסוכנות שמתעצמת עקב שתיית האלכוהול נותרה בעינה.

6.הדעת נותנת כי בישיבה הקרובה, אכן יסתיים הדיון. לא ברור לי מדוע סבורה הסנגורית כי הדיון לא יסתיים גם בתקופת ההארכה המבוקשת. מעבר לנדרש, אני רואה לציין גם כי הסנגורית, שבה והציעה בדיון בפניי, לשחרר את המשיב לבית חברתו. אפשרות זו נבחנה ונפסלה על-ידי שירות המבחן. היעדר גורם מפקח שיכול לרסן את התנהגותו של המשיב, מהווה נדבך הנוסף במכלול השיקולים המכתיבים היענות לבקשת המדינה.

6.התוצאה היא כי אני נענית לבקשת המדינה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב 1 בתשעים ימים שתחילתם ביום 19.9.06, או עד למתן פסק דין בת"פ 6732/05 בבית משפט השלום בתל-אביב, הכל לפי המוקדם.