בש"פ 7278/14 מרוואן גיליון נ. מדינת ישראל

1.

ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סג"נ השופט י' כהן ) מיום 20.10.2014 במ"ת 8115-10-14, בגדרה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

רקע

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע העבירות הבאות: שתי עבירות של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) בצירוף סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977(להלן: החוק ); ניסיון אינוס לפי סעיף 345(א)(1) בצירוף סעיף 25 לחוק; תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק וכליאת שווא לפי סעיף 377 רישא לחוק. על-פי הנטען בכתב האישום, ביום 16.9.2014 פגש העורר במתלוננת, העוסקת בזנות, וסיכם עימה על מתן שירותי מין בדירתו בתמורה ל-200 ש"ח, על אף שידע כי אין בידו הסכום האמור. בהגיעם לדירת העורר, דרשה המתלוננת לקבל כספה בטרם קיום יחסי המין. בין השניים התגלע ויכוח במהלכו שתה העורר גז מצתים והורה למתלוננת להתפשט. משסירבה המתלוננת לדרישתו החל העורר להפשיטה בכוח. בעקבות התנגדותה של המתלוננת איים עליה העורר, הכה אותה ותפס בחוזקה בגרונה. משהתקשתה בנשימתה, חדלה המתלוננת מהתנגדותה והעורר הפשיט אותה מבגדיה. העורר הורה למתלוננת לבצע בו מין אוראלי, אך זו סירבה. אז החל העורר להכותה עד שנעתרה לבקשתו וביצעה בו מין אוראלי בניגוד לרצונה. מיד לאחר מכן, ביקש העורר לשכב עם המתלוננת, ונוכח סירובה המשיך העורר להכותה בעודו שותה מגז המצתים. המתלוננת זעקה לעזרה, ובשלב זה ביקש העורר את סליחתה והשניים התלבשו. ואולם, בהמשך, נעל העורר את הדלת, אמר למתלוננת שישחררה רק כאשר יבוא על סיפוקו המיני והורה לה להתפשט בשנית. המתלוננת, אשר פחדה מהעורר, עשתה כדבריו. העורר ניסה לבעול את המתלוננת, ומשלא עלה בידו ביצע בה מין אנאלי.

3.

בד-בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.

במהלך הדיון שנערך בבקשה הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה, אך טען לעוצמתן. בית המשפט המחוזי קבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית, וכי לא ניתן לומר שקיימת חולשה בחומר הראיות כטענת העורר. לקביעתו, להבדיל מגרסתו המשתנה של העורר אשר הכחיש בתחילה כל היכרות עם המתלוננת ובהמשך טען כי קוימו בין השניים יחסי מין בהסכמה, הודעותיה של המתלוננת נותרו עקביות. בית המשפט אף הפנה למזכרים שנרשמו על-ידי חוקר העורר במסגרתם, בין היתר, תועד העורר באומרו לחוקר כי הוא מבין שמדובר באונס ומעשה סדום. בנוסף צוין, כי החבלות על גופה של המתלוננת אינן תואמות לגרסת העורר לפיה יחסי המין בוצעו בהסכמה. כמו כן, נקבע כי קיימת עילת מעצר. בית המשפט עמד על כך שמתקיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית בעניינו של העורר, אך ציין כי מסוכנותו נלמדת גם מהמעשים החמורים המיוחסים לו ומעברו הכולל הרשעות קודמות רבות בעבירות אלימות במסגרתן נדון העורר בעבר לשלוש תקופות מאסר, ונכון לעת הזו תלויים ועומדים כנגדו מספר מאסרים על תנאי. על-כן נקבע, כי לא ניתן להפיג המסוכנות הנשקפת מן העורר באמצעות חלופת מעצר, ומעצרו הוארך עד תום ההליכים.

הערר דנא

4.

בגדר הערר מבקש העורר להורות על שחרורו למעצר בית מלא בבית הוריו, לרבות איזוק אלקטרוני וערבויות כספיות. לחלופין מבקש העורר להורות על קבלת תסקיר מעצר לבחינת חלופת המעצר המוצעת. לטענת העורר, השתלשלות האירועים מלמדת כי יחסי המין בוצעו בהסכמה, וזאת בשים לב גם לכך שהמתלוננת עוסקת בזנות ובעלת עבר פסיכיאטרי שיש בו כדי לפגוע באמינותה. כמו כן, לגישתו, בבחינת מסוכנותו יש לאבחן את נסיבות ביצוע העבירה הנטענת במקרה דנא, בהן קיום יחסי המין הותנה בתשלום אך לא נשלל, מעבירות מין המתבצעות ביוזמה חד-צדדית של התוקף. העורר מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט עת סבר כי העבירות המיוחסות לעורר מחייבות מעצר, וזאת בניגוד לפסיקה הקיימת במקרים דומים לעניינו שהסתפקה בשחרור לחלופת מעצר.

5.

בדיון שנערך בפני חזר בא-כוח העורר על עיקרי טענותיו, בציינו שכיוון שרק העורר והמתלוננת יודעים מה אירע בפועל, ונוכח מכלול הנסיבות, אין לשלול את האפשרות שגרסת המתלוננת לא תתקבל. עיקר הטענה הונתה כלפי הימנעותו של בית משפט קמא להורות על הגשת תסקיר מעצר. לטענת העורר, בידו להציע חלופת מעצר הולמת, מרוחקת ממקום ביצוע העבירה.

באת-כוח המשיבה הפנתה לעברו של העורר, הכולל הרשעות בעבירות אלימות, ובהן הרשעה בתקיפת קרובת משפחה בעת שהיה בגילופין. בגין הרשעה זו והפעלת מאסר מותנה נדון העורר לתשעה חודשי מאסר (ת"פ 47681-11-12 בבית משפט השלום בחיפה) ולמאסר מותנה שהוא בר הפעלה בתיק דנא. עוד נטען בשם המשיבה כי אין מקום לקבוע שקיימת חולשה בחומר הראיות, המבוסס בעיקרו על גרסה קוהרנטית וסדורה של המתלוננת, אל מול גרסאות משתנות של העורר, אשר התבטא באופן המצביע על כך שהמעשים המיוחסים לו אכן בוצעו על-ידו. העורר התבטא כי הוא חושש ממאסר ממושך, ונתון זה מקים חשש מפני הימלטות, המתווסף לעילת המעצר שעניינה מסוכנות העורר, אשר פועל באלימות קשה כשהוא צורך אלכוהול.

דיון והכרעה

6.

דין הערר להידחות. העורר נהג בדרך אלימה ואכזרית כלפי קרבן חלש וחסר ישע. במעשים שנעשו כלפי המתלוננת, עת שהתה בדירת העורר והוא כפה עצמו עליה באכזריות תוך רמיסת כבודה וגופה ותוך כליאתה בדירה באופן שלא היתה יכולה להימלט על נפשה, הראה העורר עד כמה רבה המסוכנות הנשקפת ממנו. אין זו הפעם הראשונה שהעורר נוקט באלימות כלפי אחרים. הרשעותיו הקודמות ושלוש תקופות מאסר אותן ריצה בעבר לא הרתיעוהו מלחזור על המעשים, כמו גם מאסרים על תנאי התלויים ועומדים נגדו. אין ליתן אמון בעורר ולפיכך נשמט תנאי הכרחי הנדרש כאשר בית המשפט שוקל אפשרות לשחרור בתנאים, מה גם שהעורר מסוכן ויש להגן על הציבור מפניו.